ת"א 38041-04-10 שלמה מרדכי נ' עיריית ירושלים

אולי יעניין אותך גם

(פסק-דין, שלום ירושלים, השופטת מירית פורר): התובע, רוכל המפעיל דוכן בירושלים, עתר לחייב את עיריית ירושלים לפצותו, בין היתר, בגין עוולת לשון הרע. לטענתו, העלו מאבטחים, העובדים אצל הנתבעת, את תמונותו לרשת החברתית פייסבוק ושמו אותו ללעג ולקלס תוך שהם מעירים הערות פוגעניות על חזותו וקולו. הנתבעת טענה כי כתב התביעה אינו מגלה עילה, שכן חסרים בו שמות המעוולים ואין ביכולתה לדעת מיהם הגורמים להם מיוחסת לשון הרע. נפסק - דין התביעה להידחות. עיון בפרסום מעלה כי מדובר בתמונת התובע ולגביה הוערו מספר הערות בוטות אודות חזותו ומגבלתו. פרסום המשמיץ אדם מסוים, מבלי לנקוב בשמו, עשוי להיחשב כלשון הרע על אותו אדם, קל וחומר שעה שתמונתו מפורסמת. התובע צירף העתק מהפרסום בפיסבוק, שם ניתן לראות את תמונתו והתגובות המתייחסות אליה. עם זאת, לא הוכח היקף הפרסום. לא ברור כי הפרסום נעשה לכולי עלמא או שמא פורסמו הדברים בדף שאינו פתוח לעיני כל, בעמוד אליו הנגישות מוגבלת. אף כי הפרסום נבלע בשיח השיתופי וסגנונו אינו חורג מתוכן רדוד, ירוד ובוטה, אשר הפך לסימן ההיכר של רבים מהגולשים הישראלים, בתגוביות וברשתות חברתיות, הרי שבהתאם לאמות המידה הקבועות בפסיקה ולאור מבחן האדם הסביר, הרי שיש בפרסום תמונת התובע, בליווי ההערות, כדי לענות להגדרת "לשון הרע". מעבר לכך, לא הוכח כי מדובר באמת בפרסום וכי הדברים נכתבו בתום לב.

בעניין אחד אין לתובע אלא להלין על עצמו, שעשוי להוביל להפחתת או שלילת הפיצוי, שהרי צולם עושה תנועה מגונה לכיוון הצלם. אולם, בנוגע להערות שנכתבו, אין מדובר בפרסום המהווה "הבעת דעה", שכן מדובר בהכפשות מעליבות. כאמור, היקף הפרסום שנוי במחלוקת, שכן לא ברור כמה אנשים נחשפו לפרסום והתובע לא עשה דבר להסרת הפרסום מהרשת החברתית. מראיות הנתבעת עולה כי התמונה וההערות הנלוות פורסמו על-ידי מאבטח אצל הנתבעת. עם זאת, התובע לא צירף את המפרסמים באופן ישיר, לאור טענתו כי המפרסמים הם עובדי העירייה, אף שנטען כי הם עובדי חברת אבטחה חיצונית עוד בשלב מוקדם של בירור התובענה. התובע בחר מטעמיו שלא לצרף להליך את חברת האבטחה, לפיכך מתקבלת טענת הנתבעת כי התובע לא הציג את שמות המפרסמים לבדיקתה ולא צירף צדדים חיוניים להכרעה. התובע אף לא זימן לעדות את מי שלטענתו פירסמו את התמונה וההערות ואף לא את בן המשפחה שנחשף ראשון לפרסום.  המאבטח שצילם את התובע והעלה את תמונתו לרשת, היה עובד של חברה חיצונית, שלא צורפה כנתבעת להליך, ועשה זאת תוך חריגה בוטה מתפקידו. לא ניתן לומר על מעשה כזה שהוא נעשה במסגרת ביצוע התפקידים הרגילים של העבודה. ברור גם כי מעשה זה לא נעשה למטרות הנתבעת. לכן, לא ניתן להטיל על הנתבעת אחריות שילוחית בגין מעשי המאבטח, שזהותו לא הוכחה.