ת"ק 23824-10-12 חיים-שי מימוני נ' קופת חולים כללית בע"מ

(פסק-דין, תביעות קטנות ירושלים, הרשם בן שלו): התובע, עו"ד במקצועו, הינו לקוח של הנתבעת. בבסיס התביעה משלוח של 13 הודעות דוא"ל מהנתבעת לתובע, למרות שביקש בכתב שלא לשלוח לכתובותו דברי פרסומת. ההודעות הינן עלון, בו מופיע מידע רפואי ופרא-רפואי. התובע טען כי ההודעות מהוות "דבר פרסומת" ומשלוחן נעשה בניגוד להוראות סעיף 30א(ב) לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת טענה כי מדובר בטעות אנוש וכי החברה מטעמה הסירה בטעות את כתובתו העסקית של התובע (ממנה נשלחה בקשת ההסרה), במקום את כתובתו האישית. כן נטען כי העלון אינו מהווה "דבר פרסומת". נפסק - הנתבעת לא חלקה על כל רכיב מן הרכיבים הדרושים לשם הכרעה בשאלה האם שיגור דבר פרסומת מהווה הפרה המזכה בפיצוי, למעט השאלה האם ההודעות ששלחה הן בבחינת "דבר פרסומת". הנתבעת לא דקה פורתא כשטענה כי ההודעות הן בבחינת עלון מידע הכולל מידע רפואי ועצות בלבד. עיון בהודעות שנשלחו, מלמד כי הן כוללות באנרים בולטים המזמינים את הלוחץ עליהם להצטרף לשירותי "כללית מושלם". שירותים אלו הם שירותים הניתנים בתשלום והבאנר הוא בבחינת מידע פרסומי. הנתבעת לא הביא כל עד מטעמה שילמד על מקור הטעות הנטענת, הגם שעיון בתכתובות מלמד כי אנשים בשר ודם הם שהיו אמונים בפועל על ביצוע ההסרה. לעניין זה, נטל השכנוע מוטל במישרין על הנתבעת. גם לו ניתן היה להניח כי בטעות עסקינן, אין בכך כדי לפטור את הנתבעת בלא כלום. הנתבעת עצמה אישרה כי לו היה מדובר בדבר פרסומת, היה עליה לחוב בפיצוי. עיון בדרישת התובע מלמד כי ניתן היה, בשקידה ובעיון סבירים, להבין כי כתובת הדוא"ל שהסרתה מבוקשת היא כתובתו האישית של התובע (בפרט שכתובת המשלוח לא נכללה מלכתחילה ברשימת התפוצה). לכל הפחות, התרשלה הנתבעת במעשיה, גרמה לנתבע טרחה ועוגמת נפש של ממש ולפיכך בין כך ובין כך חבה היא בפיצוי הנתבע מכוח דיני הנזיקין. בנסיבות העניין, שעה שמחד צמצמה הנתבעת את גדרי המחלוקת וכי ככלל היתה נכונה להסיר את שם התובע מרשימת התפוצה ומאידך בהתחשב בכמות ההודעות שהמשיכו להתקבל אצל התובע לאחר שביקש את ההסרה, הפיצוי נאמד בסך כולל של 3,000 ש"ח.