תב"כ 2/19 לואיס פרנקנטלר ואח' נ' ח"כ פרופסור אריה אלדד - עוצמה לישראל ואח'

אולי יעניין אותך גם

(החלטה, ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-19, השופט אליקים רובינשטיין): עניין הבקשה בטענת המבקשים כי במסגרת תעמולת הבחירות עושה רשימת עוצמה לישראל שימוש במודעות בעלות תוכן גזעני על-גבי אוטובוסים ועל כן נתבקשה הסרתן של המודעות. בין היתר, עלתה שאלת סמכותו של יו"ר ועדת הבחירות לאשר פרסומי חוצות ושלטים אחרים. נפסק - חוק דרכי תעמולה קובע כי לא תשודר תעמולת בחירות בטלויזיה אלא אם בא עליה אישורו של יו"ר ועדת הבחירות. הוראה דומה אינה מצויה בכל הנוגע לפרסומי חוצות ומודעות. בעניין זה השוו הצדדים לפרסומי תעמולת בחירות באינטרנט, לגביהם נקבע כי "בהיעדר איסור בחוק התעמולה על שידורה של תעמולת בחירות באינטרנט, נסרב לקרוא אל תוך החוק איסור על שידור זה". אלא שאין הנדון דומה לראיה. בעוד שחוק דרכי תעמולה מתייחס לתעמולת בחירות על דרך של מודעות ופרסומי חוצות (אם גם, על פניו, לא בהיבטים תוכניים), הוא שותק באשר לתעמולת בחירות ברשת האינטרנט. וכך, באשר למודעות ופרסומי חוצות, נתקשה לטעון כי הללו אינם עשויים "מקשה אחת" במובן התבניתי, כדברי השופט חשין בהתייחס לרשת האינטרנט. וכך גם יכולתו של הקהל הרחב לברור תכנים של מודעות ושלטי חוצות אינה עולה על אלה של המאזין לרדיו והצופה בטלוויזיה ויש שיאמרו שהיא פחותה משלהם ומכל מקום היא פחותה באופן דרמטי מזו של הגולש באינטרנט. תעמולת בחירות באינטרנט, אמנם ככלל של יום יום לא תבוא עליה ביקורתו של יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, מה שכאמור אין כן במודעות ובפרסומי חוצות. אך לא ניתן לשלול את האפשרות שבמקרים חריגים, נוכח המהות, תידרש התערבות גם בתעמולת בחירות ברשת האינטרנט. פרסומי גזענות באים במובהק בגדר אותם מקרים חריגים. בסופו של דיון לגופו של ביטוי ניתן צו האוסר על המשיבים לפרסם את המודעות נשוא הבקשה.