(החלטה, שלום קריות, השופטת לובנה שלאעטה חלאילה): בקשה להחזרת תפוסים (מארזי מחשב, מקלדות, מסכים, עכברים ובקר), שנתפסו במהלך חיפוש בדירת המבקש, בשל חשד כי המקום משמש לניהול משחקים אסורים. המבקש העלה טענות שונות ביחס לחוקיות החיפוש ולהעדר עילה לתפיסת המחשבים. נפסק - המשיבה היתה מוסמכת לערוך חיפוש ולתפוס את התפוסים מכוח הוראת סעיף 235(א) לחוק העונשין. למשיבה היה "יסוד סביר להניח" כי התפוסים שימשו לעריכת משחק, הגרלה או הימורים אסורים. המבקש טען כי המשיבה פעלה בניגוד להוראות סעיף 23א לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)[נוסח חדש], התשכ"ט-1969, ולא דאגה לקבלת צו המתיר לה חדירה למחשבים התפוסים. יש ממש בטענות המבקש, שכן מחוות הדעת שניתנה (שקבעה שאין אפשרות לשימוש "רגיל"במחשבים, כגון גלישה או גישה לתוכנות וכי המחשבים תוכנתו ונבנו לצורך משחקי הימורים, כעמדת "מולטיגיים") ברור כי הייתה חדירה למחשבים. החיפוש אף לא נערך בנוכחות עדים. עם זה, אין בדבר כדי לפגום בהכרח בכשרות המוצגים שנתפסו כראייה ולהביא להחזרתם למבקש, באופן אוטומטי, שכן אין זה השלב המתאים להכריע בכשרות החיפוש, פסילתו וקבילותן של הראיות שנתפסו. עוד טוען המבקש להפרת הוראת סעיף 32 לפקודה. בעניין דניס, אימץ ביהמ"ש העליון את עמדת המדינה, לפיה המגבלות הקבועות בסעיף 32 לפקודה חלות גם על תפיסת מחשבים שלגביהם קיים יסוד להניח כי שימשו לארגון או עריכת משחקים אסורים, בנימוק שהוראה ספציפית בפקודה הנוגעת לתפיסת חפץ מסוג מחשב הנמצא בשימוש מוסד, גוברת על ההוראה הכללית הנוגעת לתפיסת חפצים מסוגים שונים. תפיסת המחשבים נעשתה כדין גם בהתאם לסעיף 32(א) לפקודה. ב"כ המבקש טען כי המחשבים שנתפסו זוכים להגנת סעיף 32(ב) ומכאן שהיה על המשיבה לבקש צו המתיר לה להמשיך ולהחזיק בתפוסים. ההגנה המוענקת בסעיף 32(ב) לפקודה, מוגבלת רק למחשב המתעד את פעילותו של עסק ואינה מתפרשת למחשב שאיננו כזה.