(החלטה, עבודה ת"א, השופטת דגית ויסמן): בקשה לצווי מניעה זמניים, אשר, בין היתר, יאסרו על המשיב 1 לעבוד אצל המשיבות 2-3 ו/או ליתן להן שירותים ביחס לפיתוח מערכת הכרטוס החכם. המבקשת היא בית תוכנה המתמחה ביישום אפליקציות בתחום הכרטוס החכם. המשיב 1 עבד כמהנדס תוכנה אצל המבקשת. המבקשת סיפקה למשיבה 2 שירותי פיתוח במיקור חוץ לצורך פרויקט הכרטוס החכם. במסגרת עבודתו אצל המבקשת הוצב המשיב 1 לעבודה בפועל אצל המשיבה 2. לאחר סיום עבודתו אצל המבקשת, החל המשיב 1 לעבוד אצל המשיבה 2. נפסק - דין הבקשה להידחות. אחד השיקולים לפיהם יש לבחון את סבירות ההגבלה על עיסוקו של עובד, הוא משך תקופת ההגבלה. במקרה זה מדובר בעובד שעבד 11 חודשים ואילו ההגבלה שמתבקשת היא של 12 חודשים. מדובר בפרק זמן בלתי סביר ביחס לתקופת העבודה. לא התקיימו הנימוקים המצדיקים מתן תוקף לתניית הגבלת העיסוק. ביהמ"ש לא שוכנע כי המבקשת השקיעה משאבים מיוחדים בהכשרת המשיב 1 או כי השכר ששולם לו כלל תמורה מיוחדת עבור הגבלת עיסוקו. על-מנת לתת תוקף לתניית אי-תחרות, על המעסיק להראות שיש לו "סוד מסחרי" ראוי להגנה. המבקשת נתנה שירותים למשיבה 2. המשיבה 2 היא בעלת התוכנות וקוד המקור, לרבות האפליקציות. משום כך, אין למבקשת סוד מסחרי בנוגע לפרויקט הכרטיס החכם. המבקשת נתנה שירותים למשיבה 2, כנגד תמורה, ואין מדובר בחברות מתחרות. בעבודתו אצל המשיבה 2, אין המשיב 1 עושה שימוש בתוכנות או בסודות מסחריים של המבקשת. שאלת הבעלות בתוכנות, או בחלקים מהן, אינה בסמכות בית הדין לעבודה, מאחר שמדובר במחלוקת מסחרית-קניינית בין שני תאגידים.