(פסק-דין, ביהמ"ש העליון, השופטים גרוניס, ארבל והנדל): ערעורים על גזר-דינו של ביהמ"ש המחוזי בחיפה מיום 1.9.2010 [תפ"ח 13612-04-09]. נגד המערערים התנהל הליך פלילי, בו הודו, במסגרת הסדר טיעון, בעובדות כתב אישום מתוקן. המערערים הורשעו בביצוע עבירה של קשר לסיוע לאויב במלחמה ובעבירות נוספות. בין השאר, עוסק כתב האישום בקשר שנוצר בין המערערים לבין גורמים עויינים באמצעות האינטרנט. על המערערים נגזרו עונשים של 6-11 שנות מאסר בפועל. הערעורים הם על חומרת העונש שנגזר על המערערים. נפסק - אין מקום להתערב בגזר-דינו של ביהמ"ש המחוזי. ב"כ המערערים טענו כי יש לקחת בחשבון בגזירת העונש כי המעשים שביצעו חלק מהמערערים נעשו ברשת האינטרנט וכי לא הייתה כוונה של ממש לבצע פעילות עבריינית מחוץ ל"מרחב הווירטואלי". אין לקבל טענה זו. פעולות המערערים לא התמצו בניהול שיחות ברשת האינטרנט. השניים ביצעו פעילות עבריינית מוחשית ופיזית, אשר מצדיקה כשלעצמה ענישה חמורה. עצם העובדה שהרקע לפעולות הללו הוא שיחות באינטרנט, אינו מהווה טעם להקלה בעונש. אדרבה, רשת האינטרנט מהווה כר פורה לביצוע פעילות עבריינית מסוגים ומינים שונים, ובין היתר פעילות המכוונת נגד ביטחון המדינה. אין להתעלם מכך שעידן האינטרנט הוביל להקלה משמעותית, מבחינה טכנית, בביצוע עבירות, כגון קשירת קשר לביצוע דבר עבירה. המקרה דנא מדגים את הצורך להטיל ענישה מרתיעה על תופעות לוואי השליליות והעבריינות שנלוו להתפתחויות הטכנולוגיות ברשת האינטרנט.