ת"ק 10799-12-10 לימור גאון נ' חיוך ראשון נוה דקלים בע"מ ואח'

אולי יעניין אותך גם

(פסק-דין, תביעות קטנות ראשון לציון, השופט אורן שוורץ): תביעה ותביעה שכנגד שעניינן בסכסוך בין מטופלת (התובעת) לבין רופא שיניים (הנתבע). התביעה העיקרית נסובה סביב דרישת המטופלת לקבל החזר כספי ממרפאת השיניים בשל סדים להלבנת שיניים, שהינם פגומים לטענתה. בתביעה שכנגד עתר הנתבע לפיצוי בשל פרסומים שהמטופלת פרסמה לכאורה ברשת האינטרנט נגדו, המהווים לשון הרע לטענתו. התובעת הכחישה שביצעה את הפרסומים באינטרנט, למעט אחד מהם, שכלל דברי אמת והוא בגדר חוות דעת על דרך הטיפול במרפאה. הנתבע טען כי מקור כל הפרסומים מאותה כתובת IP. נפסק - ביחס לתביעה העיקרית: זכאית התובעת להשבת הסכומים ששילמה למרפאה עבור הסדים, בסך 1,250 ש"ח. ביחס לתביעה שכנגד: יש לקבל את טענת הנתבע לפיה כל הפרסומים נכתבו על-ידי התובעת. ראשית, הוכח שכל הפרסומים נערכו מאותה כתובת IP. שנית, כל הפרסומים נערכו בסמיכות זמנים להתרחשות בעניין סדי ההלבנה. שלישית, תוכן הפרסומים יוצר זיקה ישירה בין התובעת לבין הפרסומים, שכן הם הולמים את הסכסוך בין הצדדים. ההכרה ברשת האינטרנט כאמצעי דמוקרטי וצרכני להבעת דעות וביקורת מחייבת גישה מרוככת לפרסומים מהסוג דנן. יש להביא בחשבון את עוגמת הנפש שנגרמה לנתבע ואת הפגיעה במרפאה. יחד עם זאת, קיים אינטרס ציבורי בשמירה על עקרונות חופש הביטוי וחופש הדעה ברשת. קיימת חשיבות עליונה לשמר את הביזוריות ברשת ולהימנע ככל האפשר מיצירת אפקט מצנן, בפרט מקום בו מדובר בביקורת צרכנית. במקרה דנן, מרבית הפרסומים נחזים כהבעת דעה גרידא. אלא שבחלק מהפרסומים חרגה התובעת מהבעת דעה המבוססת על עובדות נכונות. רכיבים אלו אינם חוסים תחת הגנת הבעת דעה. על התובעת לפצות את הנתבעים בסך של 1,250 ש"ח.