(פסק-דין, תביעות קטנות ירושלים, השופטת דורית פיינשטיין): האם רישום שם-מתחם מהווה עסקה לרכישת שירות, מוצר או טובין שיוצרו במיוחד עבור הצרכן, כמשמעות מונחים אלו בחוק הגנת הצרכן. התובע רשם 40 שמות מתחם (לרבות com.שירותאלקטרה, com.המכללהלמנהל, com.טריומף ועוד) באמצעות הנתבעת, בעסקה אינטרנטית. בסמוך לרישום שמות המתחם לחזקת התובע, ביקש האחרון לבטל את העסקאות, מכוח הוראות ס' 14(ג) לחוק הגנת הצרכן, שעניינו בביטול עסקת מכר מרחוק. הנתבעת טענה כי הוראות הסעיף אינן חלות בנסיבות המקרה. נפסק -

• לעניין טענות הצדדים ביחס לעובדה כי מדובר בשם מתחם בסיומת com, הדורש אישור ורישום בארה"ב: טענה זו אינה רלבנטית לעניין הנדון. הדין החל על ההתקשרות עם התובע הוא הדין הישראלי. כאשר הנתבעת עורכת עסקה, שמצד אחד חל עליה הדין הישראלי ומצד שני דין זר, עליה לנקוט במשנה זהירות ואין היא יכולה להיבנות מהוראות הדין הזר או ההסכם שערכה עם החברה הזרה.
• כיצד יש לסווג את העסקה בין הצדדים? שם מתחם מהווה כתובת אלקטרונית של עסק או ארגון והבעלות בשם זה יוצרת גישה אל אותו גוף או שוללת גישה מלקוחות העסק, אם שם המתחם אינו בבעלות העסק.
• הכתובות האלקטרוניות אינן קיימות במרחב הוירטואלי, אלא הן נוצרות לפי דרישה, במקרה זה דרישת התובע. מדובר במוצר ספציפי שהמשיבה "תפרה" לפי בקשת התובע. אין ספק שהנתבעת לא העמידה למכירה שם מתחם מסוים, אלא הציעה את השירות של יצירת שמות מתחם לפי בקשת הלקוח. מכאן, שמדובר בטובין שהנתבעת הכינה לתובע במיוחד, ועסקה כזו, מרגע שהוכנו הטובין, אינה ניתנת לביטול.
• ההשלכה המשפטית והכלכלית של שימוש בשם מתחם של גוף מסחרי עשויה להיות קשה. שימוש זה יכול להיחשב כהפרת סימן מסחר, גניבת עין ועוד. מכאן, ששמות המתחם נוצרים על פי הזמנה ואין לראות בהם מוצר מדף.