(פסק-דין, שלום פתח-תקווה, השופטת עינת רון): כתב האישום ייחס לנאשם שני פרטי אישום של ניסיון למעשה מגונה בקטינה. נטען כי הנאשם שוחח בתוכנת המסנג'ר עם המתלוננת, ילידת 1979, שהציגה עצמה כקטינה ובשעה שמצלמת האינטרנט פעלה ושידרה את מעשיו, ניסה לבצע מעשה מגונה. הנאשם לא הכחיש כי קיים את השיחות עם המתלוננת, אך טען כי שיחות אלו נעשו עם בגירות ולא עם קטינות וכי מלכתחילה כוונו להיות כאלו. נפסק - הנאשם זוכה מההאשמות שיוחסו לו מחמת הספק. ככל שמדובר בשיחות ובמעשים שהם בין שני בגירים, שבוצעו בהסכמתם המלאה, אין מדובר במעשה עבירה. מחשב הנאשם לא נתפס על-ידי המשטרה ולא נערך בו חיפוש. כך גם ביחס למחשב בו השתמשה המתלוננת. איש לא ניסה לאתר את התכתובות בין השניים בתוכנת המסנג'ר. משבוחר אדם להביא את הגיגיו או את מעשיו ברשת האינטרנט, הרי שבימינו ובהתחשב בסגולות האינטרנט, בנסיבות מסויימות ייחשב כמי שעשה את מעשיו בציבור. לא תמיד כך הם פני הדברים. אף במהלך שימוש באינטרנט, נשמרת לא אחת פרטיות המשתמשים וכך בתכתובת בין שני צדדים באתר ובתוכנות מסויימות התכתובת היא אך ביניהם ועין זרה לא תשזוף תכתובת זו מבלי סיסמה המאפשרת כניסה לתוכנה. בעצם התכתובת בין הנאשם למתלוננת אין משום מעשה או התכתבות "בפומבי", אלא המעשה נשאר בגדר מעשה המתבצע בין שניהם בלבד. המתלוננת היא שניהלה את החקירה ומשטרת ישראל ניזונה מפעולותיה. הדברים הוקלטו ותועדו שלא כמתחייב בפקודת הראיות.