(פסק-דין, תביעות קטנות בית-שאן, השופטת עיריה מרדכי): מה דין כספים שנגבו עבור שירות משלוח הודעות SMS למכשיר נייד, שעה שבעלי הקו לא הזמין בפועל את השירות. התובע עתר לפיצוי והחזר חיובים בהם חויב על-ידי הנתבעת, עבור "שירותי מידע" שנשלחו במסרונים למכשיר טלפון נייד המוחזק ומשולם על-ידו. נפסק - העולם הווירטואלי המהיר חייב להבטיח שקיפות מרבית באשר לזהות הצדדים המבצעים עסקה משפטית מחייבת ווירטואלית, על-מנת להבטיח את זכויותיהם המשפטיות הבסיסיות. כאשר מדובר בהרשמה אלקטרונית נטענת, יש להציג את הראיות השמורות, הקשורות להרשמה. הנתבעת, פרט לטענותיה הכלליות, לא הציגה דבר. עצם הטענה שבוצעה הרשמה באתר ובאותה דקה ממש, נשלחה סיסמה שהוזנה חזרה, אומרת דרשני. בגיר, בעל רמת משכל ממוצעת, נדרש ליותר מדקה אחת לעיין בתקנון השירות, לבד מהקלדת מספר הנייד באתר, קבלת מסרון למכשיר הנייד מהאתר והקלדת הסיסמה בחזרה באתר. לגרסת הנתבעת, כל הפעולות בוצעו באותה דקה ממש. הפרט המזהה היחיד שהוזן על-ידי "מבקש השירות" הינו תאריך לידתו, ממנו יכלה הנתבעת ללמוד מיידית, שהפונה הינו קטין שטרם מלאו לו 8 שנים! גם אם הקטין עשה שימוש במכשיר נייד בו מחזיקה אימו ואף אם הזין סיסמה, לא ניתן לייחס כל התקשרות מחייבת בין בעל המכשיר (התובע) לבין הנתבעת. כמות הפרסומים במייל ובמסרונים התרבו בשנים האחרונות, כך שהצרכן התרגל לקבל אותם ולמחוק אותם. הוא לא אמור לנחש שהוא מחויב בתשלום בגינם. העדר צרוף המידע הבסיסי אודות זהות שולח המסרון ודרכי יצירת קשר למתן הודעות סירוב והפסקה, מטיל על הצרכן הכבדות בלתי סבירות ושלא לצורך. לא נקשר כל חוזה בין הצדדים ואין להעביר לצרכן את האחריות להתחקות אחר גורם השולח לו מסרונים, שלא הוזמנו על-ידו מעולם. הנתבעת תשלם לתובע סך כולל של 3,000 ש"ח.