ת"פ 27461-03-10 מדינת ישראל נ' וינברגר

(הכרעת-דין, שלום נתניה, השופט חגי טרסי): הנאשם, רופא בקופת חולים, בדק ומצא במחשב קופת החולים שרעייתו, עמה הוא מצוי בהליכי גירושין, נוטלת גלולות למניעת היריון וחשף זאת במהלך דיון בביה"ד הרבני כדי לבסס טענתו שאשתו בוגדת. הוא הואשם בעבירה לפי סעיף 2(7) לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 שעניינו הפרת חובת סודיות הקבועה בדין. נפסק – הכניסה לתיק הרפואי לא היתה אקראית אלא מכוונת ויזומה. לא עלה בידי התביעה להצביע על מקור שבדין לחובת הסודיות שהפר הנאשם. בכתב האישום בחרה התביעה במודע שלא לייחס לנאשם עבירה בגין השימוש שנעשה במידע בביה"ד הרבני אלא בשל עצם העיון בתיק הרפואי ובשום שלב עד לשמיעת הסיכומים לא הוזהר הנאשם כי בכוונת התביעה לבקש בעתיד להרשיעו בדין גם על יסוד העובדות הנוגעות לשימוש שעשה במידע. לפיכך, לא ניתן להרשיעו גם בהסתמך על הוראת סעיף 2(9) לחוק הגנת הפרטיות (שימוש בידיעה על עניינו הפרטיים של אדם שלא לתכלית שלשמה נמסרה). התוצאה היא כי בהעדר תשתית משפטית להרשעתו על יסוד עובדות כתב האישום מתחייב זיכויו בדין על אף שלכאורה עיין ללא כל הצדקה עניינית במידע רפואי חסוי של מי שהיתה אז בת זוגתו בנפרד, עמה היה בסכסוך גירושין קשה. זוהי תוצאה קשה ובלתי משביעת רצון מההיבט המוסרי והציבורי והיא נובעת מליקויים קשים שנפלו בשלב גיבוש כתב האישום. הנאשם זוכה.