א 7920/07 פלונית נ' אסטרחן ראובן ואח'

(פסק-דין, שלום נתניה, השופטת סמדר קולנדר-אברמוביץ): תביעות שאוחדו, שעניינן בתמונותיה של התובעת, שצולמו בצנעת הפרט ופורסמו ברשת האינטרנט על-ידי מאן דהוא. לאחר שנתגלו הצילומים באקראי על-ידי מי מהנתבעים, הועברו התמונות ביניהם באמצעות משלוח הודעות דוא"ל. התובעת טענה כי העברת תמונותיה באמצעות הדוא"ל מהווה לשון הרע ופגיעה בפרטיות. נפסק -
  • אין מחלוקת כי איש מהנתבעים אינו חשוד כמי שביצע את פרסום התמונות באינטרנט. בהעדר ראיה לכך, לא ניתן לקבל את טענת הנתבעים שהתובעת היא שהעלתה את התמונות לאינטרנט. השאלה המהותית היא האם כאשר מדובר בתמונות שפורסמו באינטרנט, תהווה העברתן מאדם לרעהו, באמצעות הדוא"ל, עוולות לפי חוק איסור לשון הרע ו/או חוק הגנת הפרטיות.
  • תמונתו של אדם, שצולמה בצנעת הפרט (ובה הוא עירום חלקית), נכללת בהגדרת "לשון הרע". לפי לשון החוק, נראה כי העברת חומר מצולם לאדם אחר, שאינו הנפגע, מהווה "פרסום", אולם החוק אינו מתייחס למצב בו החומר האמור פורסם בציבור עוד בטרם ביצוע פעולת העברת החומר מאדם לחברו. יש לבחון אם מדובר בלאקונה, שיש למצוא לה פתרון במקור "חיצוני" לחוק, או בהסדר שלילי.
  • אין מניעה להחיל את דיני לשון הרע על פרסומים באינטרנט ואף נקבע כי שליחת דוא"ל יכולה להיכנס להגדרת "פרסום" בחוק איסור לשון הרע, אף אם שולח ההודעה אינו מי שיזם וחיבר אותה. לצד זאת, ניתן להבחין בגישה שונה, המדגישה את חשיבות החופש ברשת ואת העובדה כי יתרונותיו של חופש זה עולים על חסרונותיו. בתי המשפט נטו להעניק פרשנות מקלה לפרסומים באינטרנט, מתוך הבנת חשיבותה והחופש הגלום בה.
  • כמפורט בחוות דעת הנתבעים, התמונות נשוא התובענה נמצאות באתרי שיתוף קבצים וניתנות לצפייה ולהורדה חופשית על-ידי כל אדם, ללא צורך בהרשמה או הזדהות של המחשב המוריד.
  • הפסיקה המפרשת את המונח "פרסום" עסקה בפרסום הראשוני לרוב ובמעגל בין המפרסם לבין הנפגע. כאן עניין לנו בצד ג', שנתקל בתמונות באקראי ברשת האינטרנט ושלחם בדוא"ל לנתבעים. חיוב בלשון הרע של מי שנתקל בתמונות באקראי ושלחם לחברו, עשוי לפגום ביתרונות הגלומים ברשת האינטרנט ובחופש המאפיין אותה. פגיעה זו עשויה לשתק את החופש ברשת וליצור אפקט מרתיע ולא רצוי. החומר כבר פורסם ברשת והנתבעים הרחיבו אך במעט את תפוצת הפרסום.
  • מטרות דיני הנזיקין מובילים למסקנה לפיה אין להטיל אחריות על הגולש המצוי אשר נתקל בחומרים באקראי, שכן אינו יודע האם התכנים בהם נתקל ברשת פורסמו בהסכמת האדם בו עוסק הפרסום. הוא אף אינו יכול לדעת האם שליחתם לאחר מהווה פגיעה באותו אדם ואין להטיל עליו את האחריות לבירור מידע זה. הטלת אחריות כאמור עשויה לפגום בגלישה באינטרנט ובחופש אותו מקנה האינטרנט לגולשים השונים. התביעה נדחתה.