(הכרעת-דין, שלום ת"א, השופט דן מור): כתב האישום ייחס לנאשם עבירות של נסיון למעשה מגונה ונסיון להטרדה מינית. עניין הפרשה בתחקיר ערוץ 10, שמטרתו לאתר פדופילים, המנצלים את הרשת ליצירת קשר מיני עם קטינים. תחקירנית הערוץ, שהציגה עצמה כילדה שגילה קטן מ-14, החלה בקשר עם הנאשם ברשת. תוך כדי ההתכתבויות, יזם הנאשם שיחות בעלות אופן מיני עם התחקירנית ואף קבע להיפגש איתה בדירה שהוכנה לצורך כך מראש על-ידי אנשי הערוץ, שם נעצר על-ידי המשטרה. נפסק - הנאשם זוכה מהעבירות נשוא כתב האישום. לנאשם עומדת הגנה מן הצדק, כאשר הוא הודח לביצוע העבירה של הטרדה מינית, כך שנפגעה זכותו למשפט הוגן. התנהגות התחקירנית, כסוכן מדיח, חרגה מהוראות פסקת ההגבלה, תוך ניצול ציני של חולשות אנוש. מעשי הנאשם, בשיחותיו ברשת ובחדרי הצ'ט, אינם עולים לכדי עבירה. המעשים נעשו בתחום הוירטואלי והאנונימי. הנאשם לא יכול היה לדעת אם הוא משוחח עם קטינה דווקא. בפועל, הוא סבר כי כלל אין המדובר בקטינה, אלא בנערה בוגרת. נאשם המשחק את משחק המסכות ברשת, אינו הופך לעבריין, בהעדר הוראה חוקית ברורה הקובעת מעשים אלו כעבירות. כל תפיסה אחרת מהווה פגיעה בעקרון החוקיות. היסוד הנפשי הנדרש לעבירה המיוחסת לנאשם לא הוכח. גם אם "חשד" הנאשם באפשרות כי מדובר בקטינה, הרי בהעדר כל דרך לברר את הדברים, לא ניתן לייחס לו מודעות לנסיבות היות המשוחחת קטינה. גם העבירה של נסיון למעשה מגונה לא הוכחה. לא ניתנה לנאשם האפשרות לברר או לוודא כי אכן מדובר בפגישה עם קטינה ובעיקר, הנאשם לא עבר את קו הגבול שבין מעשה הכנה לנסיון. הנאשם לא גמר בדעתו לבצע את העבירה ואף לכדי נסיון לא הגיע.