ה"פ 250/08 ברוקרטוב בע"מ ואח' נ' גוגל ישראל בע"מ ואח'

(פסק-דין, מחוזי תל-אביב, השופטת ד"ר דרורה פלפל): המבקשים עתרו להורות למשיבים להמציא לידיהם מידע ופרטים באשר לזהותם של בעלי כתובות דואר אלקטרוני, בין היתר בשירות Gmail. המבקשים הם מפעילי האתר brokertov.net, העוסק בשוק ההון. לטענתם, הוקם ברשת אתר בשם brokertov.com, שתכניו וצורתו מפרים את זכויות הקניין הרוחני שברשותם, כאשר מפעילי האתר המפר מסווים את זהותם. נפסק -
  • בשונה מהעולם הריאלי, בעולם האינטרנט אין גבולות. זהו עולם אנונימי, שבו השחקנים הראשיים יכולים להביע את דעתם בכל נושא, או לנסות "לחסל" חשבונות עם מתחרים במעטה של כבש. הנטייה כיום היא לעודד חופש ביטוי לכל המשתתפים, ככלי אפקטיבי של חברה דינאמית ופתוחה. מטיבו של האינטרנט שהוא מאפשר תגובות והבעות עמדה למיניהן, מבלי שהגולש יוכל לאתר את המגיב, אם זה אינו מעוניין להזדהות.
  • הפלוס בסוג כזה של שיח אנונימי הוא, שאדם שאינו מוכן להזדהות יכול להביע את דעתו ולתמרץ אחרים להשתלב בשיח הציבורי. החיסרון של מכשיר זה הוא, שלעיתים נסחפים הגולשים לדון לגופו של מגיב, לעיתים בצורה בוטה. ייתכן וחלק זה של ההתנהלות היה נמנע, אילו ניתן היה לזהות את המגיבים השונים.
  • עמדת הפסיקה עד כה היתה כי באיזון שנעשה בחברה, בין חופש הדיבור, לבין הדרך שבה בחר הגולש להביע את עצמו - תינתן עדיפות לחופש הדיבור. אחד הסייגים הברורים הוא, שאין לאפשר הסתתרות מאחורי מסך החיסיון במקרה שמבוצעת באינטרנט עבירה פלילית, כמו הוצאת שם רע. שאלה היא האם ביצוע עוולות אזרחיות ברשת האינטרנט, יכולות להיות גם בגדר החריג, לפיו ביהמ"ש יחייב את מחזיק המידע אודות הפוגע למסור מידע זה לצד שנפגע.
  • המשיבה 1 טענה כי אין יריבות בינה לבין המבקשים וכי אינה מפעילה את שירות - Gmail, אלא חברת Google Inc, המחזיקה במניותיה. אין מחלוקת שכל אישיות משפטית היא נפרדת. לענין זה חשיבות לשאלה כיצד גוגל הבינלאומית רואה את עצמה ואת ה"גוגלית" הישראלית והתשובה היא כאל שותפה ו/או חברת בת. ניתן להסיק שבדברים "ניטראליים", כמו מסירת מידע, אמורה להיות זהות בין גוגל הבינלאומית והמקומית, לפחות לפי הצהרותיה בחוזה ההתקשרות עם הגולשים. ניתן להסתפק בגוגל הישראלית כצד לעתירה.
  • המחוקק הביע את דעתו שכתובת פרטית אינה "מוגנת" אוטומטית על-ידי חוק הגנת הפרטיות. מסך האנונימיות הקיים באינטרנט, אינו מיועד כדי לעזור למבצעי עבירות פליליות להימלט מחשיפתם לאור השמש, כמו גם לא למעוולים למיניהם. ספק רב הוא אם גילוי כתובת אינטרנט, הוא מסוג העניינים הפרטיים עליהם בא חוק הגנת הפרטיות להגן, מה גם שחברה בע"מ אינה נופלת בגדרו, אלא אנשים פרטיים בלבד.
  • בשאלה האם יש לגלות את כתובת ה- IP שעה שמדובר בעוולה אזרחית, חזר ביהמ"ש על ההלכות שקבע במסגרת ה"פ 1244/07 מזמור הפקות בע"מ נ' מעריב הוצאת מודיעין בע"מ וקבע כי הן ישימות גם למקרה הנוכחי ובפרט שלכאורה קיימת למבקשת עילת תביעה. בחינת הראיות מעלה כי מתקיימת לפחות עוולת גניבת העין, בשימוש בשמה של המבקשת 1, שמטרתו עשיית רווחים ממוניטין שנצבר במהלך השנים.
  • האם יש ליתן נפקות להצעת חוק מסחר אלקטרוני, כאשר טרם גובשה לכדי דין מחייב? הצעת החוק מציגה מדיניות עתידה של המחוקק, המשתלבת ביסודות שיטת המשפט על עקרונותיה. היא אינה בגדר אמירה חדשה ואינה יוצרת חידושים בשיטת המשפט הישראלית. היא מגבשת בכתובים עמדות יסוד שחייבו, גם בהעדר דין. אין כל מניעה שבתי המשפט יחשפו כתובת אינטרנט של גולש שפוגע בחסות האינטרנט בזכויות קנין רוחני של אחר.