א 12992/05 אובג'ט גאומטריות בע"מ נ' יוספי חנן

(פסק-דין, שלום ת"א, השופטת חנה פלינר): התובעת היא חברת הזנק והנתבע הועסק בה בתפקיד בכיר, עד להעברתו מתפקידו. במרכז התביעה עומד מחשבו האישי הנייד של הנתבע, אשר שימש אותו בתקופת העסקתו בחברה. לטענת התובעת, הנתבע מחק ביודעין חומר רב ממחשבו האישי וכי מחיקת קבצי המחשב מהווה עוולה לפי הוראות ס' 7 לחוק המחשבים וכן עוולות נוספות. נפסק -
  • אין מחלוקת שמחיקת קבצים באופן יזום ומסיבי, שלא במהלך העסקים השוטף של החברה, היא פעולה המקימה את העוולה שבסעיף 7(2) לחוק המחשבים. לפי נטל ההוכחה, על התובעת להוכיח את מחיקת חומר המחשב על-ידי הנתבע ואת הנזק שנגרם לה. על הנתבע הנטל להוכיח כי במידה והייתה מחיקה, אזי נעשתה כדין.
  • התובעת לא הצליחה להוכיח כי הנתבע מחק קבצים ממחשבו הנייד, שלא במהלך העסקים השוטף, בטרם החזיר אותו לחברה. לא נחה דעתו של ביהמ"ש כי לא נעשה כל שימוש במחשב, זאת בין מועד החזרת המחשב לרשות החברה לבין המועד בו נמסר המחשב לבדיקת משרד החקירות.
  • פעולת מחיקת קבצים ממחשב עלולה להוות גם עבירה פלילית. כדי להוכיח עבירה זו, נודעת חשיבות רבה למחשב כראיה ול"שרשרת הראיות". במישור הפלילי היה צורך להוכיח, בכל שלב נתון, מי עשה שימוש במחשב ומה הפעולות שבוצעו על-ידו. דומה כי התובעת היתה נכשלת בהוכחת העבירה הפלילית ונדמה כי נכשלה להוכיח זאת גם במישור האזרחי.
  • יתכן והנתבע, כטענת התובעת, רצה לפגוע בחברה ולחבל במסמכיה. אולם כנגד זאת, הנתבע ביקש לשמר את מסמכי החברה כדי להוכיח את טיעוניו בדבר היותו בתפקיד בכיר. כנגד השערות התובעת, שהנתבע הוא שמחק את קבצי המחשב, ניצבות תהיות בדבר חוסר הסבירות וההיגיון שבביצוע פעולות אלו.
  • במועדים הרלבנטיים לתביעה לא היה נוהל עבודה מסודר בנושא גיבויים וכל נושא המחשב הנייד היה בחיתוליו, כשבחברה בכללותה היו שני מקרים קודמים של החזרת מחשב נייד. ביהמ"ש לא שוכנע כי מחיקת המסמכים, גם אם נעשתה על-ידי הנתבע, חרגה מנוהל עבודה סביר ומקובל. מדברי העדים עולה כי החברה סמכה על שיקול הדעת של עובדיה הבכירים והם שהחליטו איזה חומר חשוב לשמר.
  • ביהמ"ש לא שוכנע כי לחברה אכן חסרים מסמכים אשר פוגעים בתפקודה הרגיל והשוטף. אם אכן לתיקיות האישיות של הנתבע נודעת חשיבות כה רבה, מדוע בו ביום בו עוזב הנתבע את החברה לא מבוצע גיבוי ממחשבו הנייד? גם אם היה ממש בטענת חסרונם של מסמכים במחשב, מסמכים מהותיים שנדרשו לתובעת לטענתה, אזי עליה הנטל להוכיח שחסרונם הסב נזק לחברה וכן את שיעורו. במקרה זה לא שוכנע ביהמ"ש כי נגרם נזק כלשהו ובוודאי שלא ניתן להעריך את שיעורו של נזק כזה ללא תשתית ראייתית מינימלית והכרחית.
  • בכל הנוגע לנזק, מומחה המחשבים מטעם התובעת הצליח לשחזר חלק מהחומר שנמחק. מעבר לכך, לחברה היו מקורות נוספים, מעבר לתקליטור השחזור, לשאוב מהם את החומר החסר: ראשית, חלק מהמסמכים הופנו אל הנתבע כמכותב, על-כן החומר נמצא גם אצל גורם אחר בחברה; שנית, הנתבע טען כי החומר היה מצוי גם על מחשבו הנייח; שלישית, בחברה מבוצע כל יום הליך של גיבוי אוטומטי ולפיכך לפחות חלק מהחומר החסר אמור להימצא על שרתי החברה.
  • גם אם היה נקבע כי הייתה רשלנות כלשהי של הנתבע במחיקת מסמכים, אזי רשלנותה של התובעת בשמירה על מסמכיה לא נפלה מזו של הנתבע: בחברה לא היה נוהל מסודר של גיבוי מסמכים ממחשבים ניידים והיוזמה לביצוע גיבוי הייתה יוזמת העובדים ולא החברה.