א 1392/03 גורדון נ' פלאוט

(פסק-דין, שלום נצרת, השופטת רים נדאף): תביעת לשון הרע בין שני מלומדים, שעילתה מאמרים, כתבות ופרסומים אחרים באינטרנט. נפסק – הנתבע הוציא את דיבתו של התובע לרעה, הן באשר למאמרים שנתפרסמו באינטרנט והן באשר ל"מכתב תנחומים" שנשלח לתובע על-ידי אלמונים, לאחר מותו של מחבל פלסטינאי. לא הוכח כי הנתבע חיבר את "מכתב התנחומים", אך בהעברת המכתב למספר ממכותביו, סייע הנתבע בהפצת המכתב לרבים, דבר שהביא בסופו של דבר להצגתו באתר האינטרנט בו פורסם ולמשלוחו לתובע. משכך ניתן לראותו כמי שהפיץ את לשון הרע בדרך אחרת, כמשמעות הדברים בסעיף 12 לחוק איסור לשון הרע. הימנעותו של הנתבע מהסרת פרסומיו ומאמריו אודות התובע, מאתרי האינטרנט השונים, מלמדת על-כך שהנתבע פרסם את אותם פרסומים בכוונה לפגוע בשמו של התובע. הפרסום המתמשך באתרי האינטרנט ממשיך ומעצים את הפגיעה בתובע. הנתבע ישלם לתובע 80,000 ₪ וכן הוצאות משפט בסך 5,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ + מע"מ.

עדכון: ביום 27.2.2008 ניתן פס"ד בערעור ובערעור שכנגד שהגישו הצדדים. פסה"ד ניתן על-ידי השופטים בן-דוד, מוניץ ואברהם מבית המשפט המחוזי בנצרת [ע"א 1184/06 ע"א 1196/06 פלאוט נ' גורדון]. באשר ל"מכתב התנחומים", קבע ביהמ"ש כי העברת הודעת דואר-אלקטרוני לאדם אחר זולת הנפגע, נכנסת לגדרו של "פרסום" כמשמעו בחוק. לא חמש ההודעות שנשלחו לגורדון בידי אחרים זולת פלאוט הן שמהוות את ה"פרסום", כי אם העברתה בדוא"ל של ההודעה על-ידי פלאוט, לאחרים זולת גורדון. בסיכום הדברים, הופחת סכום הפיצוי ל-10,000 ש"ח ובוטל הצו להוצאות.

ביום 13.7.2011, דחה ביהמ"ש העליון [השופטים ריבלין, ג'ובראן והנדל] בקשת רשות ערעור שהגיש פרופ' פלאוט על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי [רע"א 2985/08 פלאוט נ' גורדון].