בש"פ 7995/05 מרדכי להב נ' מדינת ישראל

(החלטה, בית המשפט העליון, השופטת ד. ביניש): ערר לפי ס' 74 לחוק סדר הדין הפלילי, תשמ"ב-1982, על החלטת ביהמ"ש המחוזי בנצרת (ב"ש 1745/05, החלטת השופט נ. ממן מיום 9.11.2005). הערר נדחה. כנגד העורר הוגש כתב אישום, בין היתר בגין מעשה סדום ומעשים מגונים שביצע בקטינה שטרם מלאו לה 14 שנה. ההכרות בין העורר למתלוננת נוצרה דרך האינטרנט והם ניהלו שיחות באמצעות תוכנת המסרים המיידים ICQ. חומר החקירה שנמסר לסנגוריה כלל רשומות הן ממחשבי העורר והן ממחשבי המתלוננת. העורר ביקש להעביר לידי בא-כוחו תיעוד של כלל שיחותיה של המתלוננת ב-ICQ, לרבות שיחות עם אחרים בתקופה שלאחר המפגש עם העורר. נפסק – קיימת אפשרות שבשל הגדרות תוכנת ה-ICQ, אין תיעוד השיחות נשמר מלכתחילה. המשיבה מסרה לסנגוריה את התיעוד היחיד שנמצא לשיחה שערכה המתלוננת עם העורר וכן את כל השיחות שערכה המתלוננת עם אחרים אודות העורר. באשר לתיעוד שיחותיה של המתלוננת עם אחרים, באמצעות ה-ICQ, לפני שהכירה את העורר - על ביהמ"ש לבחון את הפגיעה בזכות הנאשם למשפט הוגן ומנגד את מידת הפגיעה באינטרסים של צדדים אחרים, כגון ההגנה על פרטיות העדים. החומר שחשיפתו נתבקשה אינו מקיים זיקה ישירה לעורר או לאירוע נשוא כתב האישום. השיחות שחשיפתן מתבקשת הינן, מעצם טבען, פרטיות, אישיות ואינטימיות. מתן היתר לעיין בשיחות אלה טומן בחובו פגיעה קשה בפרטיותה ובצנעת חייה של המתלוננת.