על שולחן הכנסת הונחה אתמול הצעת חוק פרטית חדשה, שעניינה בחשיפת פרטי משתמשי אינטרנט אנונימיים. בדומה להצעת חוק דומה, שהוגשה על-ידי חה"כ זבולון אורלב ושאושרה לאחרונה על-ידי ועדת השרים לענייני חקיקה, גם ההצעה החדשה מבקשת לקבוע תנאים וסדרי דין לחשיפת זהותם של גולשי אינטרנט אנונימיים שפרסמו לשון הרע. הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון - מסירת פרטי גולש בידי ספק שירותי אינטרנט), התשע"א-2011, קובעת כי מי שרואה עצמו נפגע מלשון הרע, שפורסם באתר אינטרנט המתעדכן לפחות פעם ביום, רשאי לפנות לביהמ"ש השלום המוסמך, בבקשה שיוציא צו המורה למנהל אתר אינטרנט, או מי שמספק שירותי גישה או אירוח (Hosting), למסור לידיו פרטים שיש בהם כדי לזהות את יוזם הפרסום. המבקש יוכל לעשות כן רק אם לא ניתן לזהות את זהות המפרסם מתוכן הפרסום ורק בתוך חצי שנה ממועד הפגיעה. לפי ההצעה, ביהמ"ש אליו הוגשה בקשה לצו גילוי כאמור, ידון בה בתוך 30 ימים ממועד הגשתה והוא רשאי ליתן את הצו אם להנחת דעתו קיים חשש של ממש שתוכן המידע שפורסם מכיל לשון הרע על מגיש הבקשה והתשתית העובדתית מקימה עילת תביעה לפי החוק. ביהמ"ש רשאי לחייב את הנפגע בתשלום הוצאות איתור המידע. מקור הצעות החוק שהוגשו לאחרונה בעניין חשיפת פרטי משתמשי אינטרנט אנונימיים, הוא בפסק-דינו של בית המשפט העליון, בעניין רמי מור, שקבע כי לא קיימת כיום מסגרת דיונית הולמת למתן צו המורה לחשוף את זהותו של גולש אנונימי, ואין להמציא מסגרת כזו בחקיקה שיפוטית.