ישראל: נדחתה הייצוגית נגד אתרי המכירות הפומביות

אולי יעניין אותך גם

ביהמ"ש המחוזי בת"א דחה אתמול את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד אתרי המכירות הפומביות הגדולים בישראל, לאחר שקבע כי הבקשה נעדרת עילה. בשנת 2007, טענו המבקשים, אסף קרקו וארתור פרנק, כי האתרים הטעו את המשתתפים במכירות, בכך שהוסיפו משתתפים פיקטיביים למכרזים כדי להעלות את מחיר הזכיה. הנתבעות הן החברות המפעילות את האתרים אולסייל, נענע שופס, P1000, וואלה שופס וגט-איט וכן 64 מספקי המוצרים והשירותים לאתרים אלו. בתביעה נטען שהנתבעות יצרו העלאה מלאכותית של מחירי הזכייה במכרזים על ידי הפעלת משתתפים פיקטיביים, המגישים הצעות פיקטיביות. באופן זה, נטען, משתתפים אמיתיים שזכו, נאלצו לשלם מחיר גבוה יותר מזה שהיו אמורים לשלם, אלמלא התערבות המשתתפים הפיקטיביים. האתרים הנתבעים דחו את טענות התובעים והכחישו כי הפעילו משתתפים פיקטיביים. לשיטתם, אם אכן הייתה השתתפות פיקטיבית, הדבר לא היה בידיעתם ולמרות פעולות שנקטו כדי למנוע זאת. במהלך ההליך, בצעד חריג, החליטו כל הנתבעים שהגישו תגובה, למשוך את תצהיריהם, בטענה שהתובעים לא עמדו בתשתית הראייתית והמשפטית הדרושה כדי לבסס את העילה הייצוגית. במהלך הדיון בבקשה אף ניתן צו מניעה נגד אתרי המכירות, האוסר עליהם לשנות, למחוק ולעשות דיספוזיציה בנתוני המכירות ממכרזים שערכו והשמורים אצלם.

השופט יהודה פרגו דחה את הנחת היסוד של התובעים, לפיה היה לאתרים אינטרס להתערב במכירה הפומבית. לדבריו, גם לאתרים וגם לספקים היה אינטרס למנוע השתתפות אסורה, שהייתה עשויה לסכל את המכירה ועמה את קבלת התמורה או העמלה. ביהמ"ש קבע כי התובעים לא הצליחו להוכיח שבמכירות התרחשה השתתפות פיקטיבית כלשהי, מצד האתרים או הספקים. נקבע כי אם בכל זאת בשוליים של המכירות מצא מישהו דרך להערים על האתרים או הספקים, הרי שאין לזקוף זאת לחובתם וכי תמיד תימצא דרך להערים על האתרים, במיוחד שהדבר נעשה באמצעות שימוש בזהות אמיתית של בן משפחה או אדם פרטי - "אין לזקוף מעשי תרמית אלו לחובת המשיבים מבלי לגרוע מהחובה המוטלת עליהם לעשות ככל שביכולתם על מנת למנוע תופעות מסוג זה". ביהמ"ש ציין כי זה אחד הסיכונים שמשתתף במכירה פומבית צריך לקחת בחשבון (השתתפוץ של משתתף פיקטיבי שזהותו לא אותרה על-ידי האתרים או הספקים). השופט פרגו קבע כי האתרים נקטו באמצעים על-מנת למנוע את התופעה, על-ידי חסימת משתתפים, ביטול משתתף אוטומטי, גביית דמי ביטול ועוד. השופט אף ביקר את התנהלות התובעים ובין השאר את העובדה כי השתתפו במכירות רבות לצורך בדיקת טענותיהם ומבלי שהתכוונו לרכוש את המוצר הנמכר וכך ייתכן שגרמו נזק למשתתפים אחרים. בנוסף, הדגיש השופט כי התובעים העתיקו את הנתונים מאתרי המכירות מבלי שנעזרו במומחים שידריכו אותם וכי התוכנה באמצעותה דגמו את הנתונים היתה חסרה ולא מתאימה להסקת מסקנותיהם. התובעים חויבו לשלם לכל אחד מהמשיבים הוצאות בסך 25,000 ש"ח (למעט ייצוג משותף). מקור: TheMarker. ת"א 2347-07 ארתור פרנק ואח' נ' אולסייל.קום בע"מ ואח'.