ב־15 במאי 2026 פרסם מרכז המחקר והמידע של הכנסת סקירה משפטית משווה על מנגנוני הפיקוח על שידורים מסחריים. המסמך נכתב לבקשת חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן, יושבת ראש הוועדה שדנה בהצעת חוק התקשורת (שידורים), התשפ״ו-2025. ברקע ניצבה ההצעה להקים רשות חדשה שתאסדר את תחום תכני הצפייה והשמע, לצד מועצה שתקבע את תוכניות עבודתה ויעדיה.

הסקירה בוחנת את ארצות הברית, בריטניה, קנדה, האיחוד האירופי וכן את הולנד, יוון וצ׳כיה. לפי ממצאיה, בכל המדינות שנבדקו גוף הפיקוח נחשב עצמאי מן הממשלה, אך מידת העצמאות והאופן שבו היא מעוגנת משתנים. באיחוד האירופי נדרשת הפרדה משפטית ועצמאות תפקודית של המאסדר, מתוך תפיסה שעצמאות הפיקוח תורמת לפלורליזם תקשורתי, לחופש המידע ולתפקודה של הדמוקרטיה. במדינות השונות קיימים שילובים מגוונים של מינוי בידי הממשלה, השר או הפרלמנט, ולעיתים מצורפים להליך ועדות איתור, שימוע פרלמנטרי, רוב מיוחס או כללים למניעת ניגודי עניינים.

בכל המודלים שנסקרו הוגדרו בחקיקה מטרות, תפקידים וסמכויות למאסדרים. אלה כוללים בדרך כלל רישוי ורישום של גופי שידור, פיקוח על פרסום והגנת קטינים, קביעת תקנים לתוכן, טיפול בתחרות ובריכוזיות והפעלת אמצעי אכיפה כגון חקירות, קנסות והשעיית רישיונות. לצד סמכויות אלה קיימים מנגנוני אחריותיות, ובהם דיווח לפרלמנט או לשר, פיקוח תקציבי, ביקורת שיפוטית ולעיתים כפיפות לחוקי חופש המידע. התמונה ההשוואתית שמציג המסמך היא של עצמאות מוסדית שאינה פוטרת את גופי הפיקוח משקיפות, בקרה ומתן דין וחשבון.

מקור: מנגנוני פיקוח על שידורים מסחריים — מרכז המחקר והמידע של הכנסת.

זכויות יוצרים: הכנסת – מרכז המחקר והמידע, 2026. קישור למסמך המקורי: מנגנוני פיקוח על שידורים מסחריים. התקציר מוצג לצרכים כגון לימוד עצמי, מחקר, ביקורת, סקירה, דיווח עיתונאי ואינו מחליף את המסמך המקורי. אנחנו עושים כל מאמץ לכבד את זכויות היוצרים של הכותבים. אנא הודיעו לנו ונסיר מידית כל חומר שעשוי להפר זכויות יוצרים.