בית המשפט הפדרלי המחוזי בניו-יורק פסק, בהחלטה תקדימית מסוגה בארצות הברית, כי 31 מסמכים שיצר נאשם בפלילים באמצעות פלטפורמת הבינה המלאכותית קלוד לא מוגנים בחיסיון עורך דין-לקוח (attorney-client privilege) ואינם חסויים לפי דוקטרינת "תוצר עבודה" של עורך הדין (work product doctrine).

הנאשם ניצב בפני אישומים על הונאה בסכום העולה על 150 מיליון דולר. בעת מעצרו בנובמבר 2025, סוכני FBI תפסו מביתו מכשירים אלקטרוניים שהכילו תיעוד של שיחות שניהל עם קלוד בהן שרטט אסטרטגיית הגנה משפטית, ניתח עובדות וחוקים, והכין דוחות — הכל מיוזמתו ולא בהנחיית עורך דינו.

בית המשפט דחה את טענת החיסיון משלוש סיבות עיקריות. ראשית, המסמכים אינם מהווים תקשורת בין לקוח לעורך דין, שכן קלוד אינו עורך דין, אינו חב חובות אמון ואינו יכול לקיים יחס של עורך דין-לקוח. בית המשפט ציין כי כאשר התביעה "שאלה" את קלוד האם הוא יכול לתת ייעוץ משפטי, הוא השיב שאינו עורך דין ואינו מספק ייעוץ משפטי רשמי.

שנית, התקשורת לא הייתה חסויה, הן מכיוון שהנאשם חשף מידע לפלטפורמת צד שלישי ציבורית, והן בשל מדיניות הפרטיות של קלוד המאפשרת שימוש בקלטים ובפלטים לאימון המודל וחשיפה שלהם לרשויות ולצדדים שלישיים. לפיכך, לנאשם לא הייתה ציפייה סבירה לסודיות. שלישית, הנאשם לא תקשר עם קלוד לצורך קבלת ייעוץ משפטי במובן המשפטי, שכן קלוד עצמו מסתייג מלספק ייעוץ כזה.

בנוגע לדוקטרינת תוצר העבודה, בית המשפט קבע כי המסמכים לא הוכנו על ידי עורך דינו של הנאשם או בהנחייתו, אלא מיוזמתו העצמאית של הנאשם. עורך דינו הודה שלא הורה למרשו לבצע חיפושים בקלוד. בית המשפט ציין כי אילו עורך הדין היה מנחה את מרשו להשתמש בקלוד היה ניתן לטעון שהכלי תפקד כסוכן מקצועי של עורך הדין — אך לא כך היה במקרה זה. העובדה שהמסמכים שותפו בדיעבד עם עורך הדין לא הופכת אותם לחסויים לאחר המעשה.