בית משפט מדינתי בלוס אנג'לס, קליפורניה, פסק השבוע כי הרשתות החברתיות פייסבוק, יוטיוב, טיקטוק וסנאפ לא יכולות לחסות תחת החסינות שהדין הפדרלי מקנה לפלטפורמות בשל תכנים שמקורם במשתמשים. בכך דחה בית המשפט את הבקשות של הרשתות החברתיות למתן פסק דין מקוצר לטובתן. השופט הורה על המשך ניהול המשפט בעילות של פגיעה נפשית ברשלנות ורשלנות באי-מתן אזהרה על סכנות המוצר.

הטענה המרכזית של הנתבעות היתה כי הן חסינות מכוח סעיף 230 לחוק הפדרלי על המהוגנות בתקשורת (Communication Decency Act)  ומכוח התיקון ראשון לחוקת ארה"ב. 

Law.co.il מזכיר כי מאז 1996, חסינות רחבה מפני אחריות משפטית מוענקת בארה"ב לפלטפורמות אינטרנטיות לפי חוק המהוגנות בתקשורת הפדרלי (Communications Decency Act). החסינות חלה ביחס לתוכן פוגעני שמקורו בגולשים שמתפרסם בפלטפורמות. החוק, שעד כה גבר על כל חקיקה מדינתית בארצות-הברית ועל חקיקה פדרלית רבה, קובע כי למעט סייגים מצומצמים, לא יראו ספק של שירותי מחשב אינטראקטיביים כמפרסם של תוכן שמקורו בגולשים. כתוצאה מכך, לא היה ניתן, ככלל, להטיל אחריות משפטית על פלטפורמות ברשת ולחייב אותן לסנן תכנים שמקורם בגולשים. מומחים למשפט ואינטרנט נוהגים להצביע על החוק הזה כאחד הקטליזטורים המשפטיים המרכזיים שאפשרו את פריחת האינטרנט מאז 1996, מאחר והוא שחרר את מפעילי השירותים המקוונים מהצורך להשקיע משאבים בסינון תכנים פוגעניים ומנע "אפקט מצנן" על ביטויים ברשת.

הנתבעות טענו אפוא שהנזק הנפשי שהתובעת הלינה עליו נבע מתוכן של צדדים שלישיים – תוכן של משתמשים אחרים. אך בית המשפט מצא ראיות לכך שמאפייני העיצוב של הפלטפורמות  — כגון "גלילה אינסופית (infinite scroll) באינסטגרם ובטיקטוק, ו"נגינה אוטומטית (autoplay)" ביוטיוב — עשויים להיות גורם משמעותי לנזק. בית המשפט הדגיש כי הקביעה האם הנזק נגרם על ידי מאפייני העיצוב או התוכן שמורה לחבר המושבעים.

בנוגע לטענה בדבר העדר אזהרה רשלנית, בית המשפט ציין כי השאלה אם אזהרה הייתה מונעת את הנזק היא שאלה עובדתית המסורה לחבר המושבעים. אמה של התובעת העידה כי אם הייתה מודעת לסכנות מוקדם יותר, היא "לעולם לא הייתה נותנת לה טלפון והדברים היו שונים".