משטרת ישראל לא מוסמכת לבצע חיפוש בחומר מחשב של נחקרים, לרבות מכשירי טלפון ניידים, ללא צו שיפוטי, אפילו אם התקבלה הסכמת הנחקר – כך פסק היום בג"צ בעתירה שהגישה הסניגוריה הציבורית.

נהלים והנחיות של משטרת ישראל ופרקליט המדינה שפורסמו בין 2016 ל-2021 טענו לסמכות חיפוש כזו, ללא צו שיפוטי במקרים שבהם קיימת עילת חיפוש וניתנה הסכמה מדעת ובכתב מהנחקר. הפסיקה פוסלת את חוקיות ההנחיות.

הלכת בן-חיים של בית המשפט העליון קבעה שהסכמה מדעת יכולה להכשיר חיפוש משטרתי על גופו של אדם. העתירה ביקשה לתקוף את תחולת ההלכה על הוראות פקודת סדר הדין הפלילי שעוסקות בחיפוש בחומר מחשב, כדוגמת טלפונים ניידים. בג"צ קבע שלשון החוק בנושא אינה משתמעת לשתי פנים ושהדרישה לצו שיפוטי היא מהותית ומחייבת גם בחיפוש בחומר מחשב - זאת, בשונה מלשון הסעיף עליה הסתמכה הלכת בן-חיים. מלבד זאת, כמובן, קשה לראות בהסכמה שנותן חשוד למשטרה כהסכמה חופשית ומדעת. בעקבות נאסר על המשטרה לבצע חיפוש כזה בהיעדר צו שיפוטי.

הערה חשובה נוספת בפסק הדין היא שיש לפרש חוקים שקשורים בעולם הטכנולוגי בצורה גמישה ולהתייחס להתפתחויות טכנולוגיות רלוונטיות, אך זה רק כאשר לשון החוק מאפשרת מקום לפרשנות. פסק-הדין ניתן על ידי המשנה לנשיא בית המשפט העליון, השופט נועם סולברג, בהסכמת הנשיא יצחק עמית והשופט דוד מינץ.