בית המשפט השלום בירושלים הטיל לאחרונה הוצאות אישיות לטובת אוצר המדינה (בסך 5,000 ש"ח) - על עורכת דין שהסתמכה בסיכומיה על אסמכתאות משפטיות שאינן קיימות, שככל הנראה "הומצאו" על-ידי שירות בינה מלאכותית. בנוסף, חויבה עורכת הדין בהוצאות הנתבעים בסך 20,000 ש"ח. התובעת בהליך, עורכת דין ורואת חשבון במקצועה, הגישה תביעה נגד חמישה נתבעים - וזאת בשל מחלוקת על הסכם שכירות לדירת מגורים שהשכירה עורכת הדין לשניים מהנתבעים.

בחלוף 11 שנות שכירות פינו שני השוכרים את הדירה, אך בינם לבין התובעת התגלעה מחלוקת על חוב נטען של דמי שכירות, כמו גם ביחס לנזקים שנגרמו לכאורה לדירה. מחלוקת נוספת התגלעה בין עורכת הדין ליתר הנתבעים, הם הערבים להסכם השכירות, וזאת ביחס לתוקף ערבותם. השופטת מוריה צ'רקה דחתה את חלקה הארי של התביעה (בסך 300,000 ש"ח) וחייבה את הנתבעים לשלם לעורכת הדין סכום של 4,000 ש"ח בלבד, עבור אחד מחודשי השכירות.

קודם שחתם את פסק הדין, התייחס בית המשפט באריכות לסיכומי עורכת הדין התובעת, וקבע כי "לא ניתן לתארם אלא כביטוי לזלזול מופגן בבית המשפט ובהליך כולו". בין היתר ציין בית המשפט כי המסמך אינו חתום, נחזה כטיוטה ראשונית, ומלא הערות ועצות של כותב הטיוטה אל התובעת. כמו כן, בית המשפט הדגיש את "העובדה המצערת, לפיה במסמך ישנן הפניות לפסקי דין שאינם קיימים, הנסמכים על חוקים מומצאים".

השופטת צ'רקה הפנתה להחלטת בית המשפט העליון בנושא זה [עניין פלונית - בג"ץ 38379-12-24], שקבעה מהם הכלים העומדים לרשות ביהמ"ש כאשר בעל דין מפנה לאסמכתאות דמיוניות, ובהם מחיקה על הסף או הטלת הוצאות אישיות על עורך הדין. עם זאת, בית המשפט קבע כי במקרה זה, כאשר האסמכתאות הדמיוניות מובאות בסיכומים, אין משמעות למחיקה על הסף, וכאשר התובעת מייצגת את עצמה, אין דילמה אם להטיל הוצאות אישיות על עורכת הדין, או על הלקוח [ת"א 77773-12-20 זלטין נ' אסייג ואח' (11.7.2025).