בית המשפט העליון של קנדה, ברוב של 5 שופטים מול 4, קבע כי המשטרה נדרשת לצו חיפוש או לצו שיפוטי לצורך קבלת פרטי כתובת IP. בית המשפט הקנדי נדרש לשאלה האם כתובת IP כשלעצמה, ללא מידע אישי נוסף הנלווה לה, כוללת ציפייה סבירה להגנה על הפרטיות בהתאם לצ'רטר זכויות האדם הקנדי. ברוב דחוק קבע בית המשפט כי מספרי כתובת ה-IP, כשלעצמם, נהנים מציפייה סבירה לפרטיות, כאשר דעת הרוב מציינת כי הכתובת משמש כ"קישור מכריע" בין משתמש אינטרנט לבין פעילותו המקוונת. בית המשפט ציין כי המטרה של השגת כתובת ה-IP היתה המידע שהיא עשויה לחשוף על משתמש האינטרנט הרלבנטי, לרבות זהותו, ולפיכך נדרש צו החיפוש אף לכתובת עצמה.

החלטת בית המשפט העליון של קנדה ניתנה בתיק שתחילתו בשנת 2017, אז חקרה משטרת קלגרי אדם שהורשע לבסוף ב-14 מקרים של הונאה מקוונת, בקשר עם רכישות שביצע מחנות משקאות. המשטרה פנתה לחברת התשלומים שבה השתמש בית העסק וביקשה את כתובות ה-IP הקשורות לרכישות, וזאת ללא צו מתאים. לאחר מכן, באמצעות צו שיפוטי, פנתה המשטרה לספקית האינטרנט וקיבלה את פרטי החשבונות המזוהים עם הכתובות. אחת מהן משויכת לנאשם והשניה לאביו. חיפוש במגוריו של הנאשם הוביל למעצרו בעבירות ההונאה. במהלך משפטו טען הנאשם לחיפוש בלתי סביר ולהפרת זכויותיו, טענה שנדחתה על-ידי שתי ערכאות קודמות. מקור: CBC (מאת פיטר זימונצ'יק).