בית המשפט העליון של העם בסין פרסם הוראות לעניין יישומם של חוקים הנוגעים לעיבוד מידע אישי באמצעות טכנולוגיות לזיהוי פנים, בעת דיון בתיקים אזרחיים. המסמך, שנכנס לתוקף ב-1.8.2021, נועד לסייע לבתי המשפט שם ליישם את החקיקה הרלבנטית בסין, לרבות הקוד האזרחי, חוק אבטחת הסייבר, חוק הגנת זכויות הצרכן, וחוק המסחר האלקטרוני.

בית המשפט מבהיר כי מידע הנובע מפעולה של זיהוי פנים הוא מידע ביומטרי, שהוא קטגוריה של מידע אישי רגיש. לפי חוק הגנת המידע האישי, על מעבד מידע אישי רגיש לפעול בהתאם לכמה עקרונות בסיסיים: קבלת הסכמה ייעודית נפרדת לעיבוד; מתן הודעה לנושאי המידע, שתכלול גם את הצורך בעיבוד נתוני זיהוי הפנים והשלכותיו על נושאי המידע, ופעילות בהתאם למגבלות המנהליות המוטלות לפי חוק.

בהמשך, המסמך של בית המשפט העליון בסין מפרט בקצרה את ההוראות הרלוונטיות בחקיקה וברגולציה, ומתייחס באופן מיוחד לכמה מצבים שבהם נעשה שימוש בטכנולוגיות זיהוי פנים. כך, למשל, המסמך אוסר על השימוש בטכנולוגיה בבתי עסק ובמקומות ציבוריים לשם אימות, זיהוי או ניתוח של נתוני זיהוי פנים,  בניגוד לחקיקה או לרגולציה (האם זה לא אלמנטרי, תוהה law.co.il...?). האיסור עשוי ללמד על הצורך בקיומו של בסיס חוקי לעיבוד מידע כאמור. בנוסף, המסמך קובע כי כאשר חברת ניהול נכסים משתמשת בטכנולוגית זיהוי פנים לאימות זהות דיירי הנכס, עליה להציע לדיירים אמצעי זיהוי אלטרנטיבי.

עוד קובע המסמך, כי על בתי המשפט הדנים בתביעות אזרחיות בנושא, לקחת בחשבון מספר שיקולים: גילו של נושא המידע; האם התקבלה הסכמה מדעת לאיסוף המידע; ועד כמה עיבוד המידע נחוץ. נטל ההוכחה מוטל על המעבד להוכיח שעיבד את המידע בהתאם לחוק ולרגולציה, או שהוא פטור מהאמור לפי חוק. מקור: Garrigues.