יחידת הסייבר של פרקליטות המדינה מפעילה מזה מספר שנים נוהל וולנטרי לפיו היא היא פונה לחברות האינטרנט הגדולות, לרבות פייסבוק וגוגל, בבקשה להסיר תכנים "בעייתיים" מהרשת, וברוב מוחלט של המקרים החברות מצייתות לבקשה ומסירות את התוכן.
יחידת הסייבר של הפרקליטות, שהוקמה בשנת 2015, פועלת בשלושה תחומים מרכזיים: ליווי גורמים מקצועיים בנושאים הקשורים לסייבר, כגון ראיות דיגיטליות והאזנות סתר, ניהול תיקים פליליים בתחום עבירות המחשב ונקיטת צעדים במסגרת של אכיפה אלטרנטיבית.
ליחידה יש סמכות חוקית להסיר תכנים מהרשת באמצעות פניה לבית המשפט וקבלת צו. החוקים המבססים את סמכותה הם: חוק המאבק בטרור (2016) וחוק סמכויות לשם מניעת ביצוע עבירות באמצעות אתר אינטרנט (2017). ואולם, במקרים בהם אין ליחידה סמכות, למשל במקרים של עבירות שמתבצעות מחוץ לגבולות המדינה, או כאשר היחידה מעדיפה מסיבות שונות שלא לפעול במישור הפלילי, היא מפעילה מנגנון של "אכיפה אלטרנטיבית" לצורך צנזור תכנים. המנגנון הזה נועד, לתפיסתה, להתמודד בצורה יעילה יותר עם הקצב הדינמי של המרחב המקוון. במסגרת ה"אכיפה האלטרנטיבית" היחידה אינה מפעילה את סמכותה בעצמה אלא פונה לחברות התוכן האינטרנטי בבקשה להסיר תוכן. מדובר בבקשות שאינן מחייבות מבחינה פורמלית, ולכן אין מדובר בהפעלת סמכות רשמית אלא בסוג של המלצה או ייעוץ.
לפי נתוני פרקליטות המדינה, האכיפה האלטרנטיבית הפכה לדרך הפעולה המרכזית של היחידה כאשר מדובר בהסרת תוכן מהרשת. בשנת 2019 הוגשו 19,606 בקשות להסרת תוכן ו-90% מתוכן נתקבלו. באותה שנה, נפתחו על ידי יחידת הסייבר רק 56 תיקים פליליים שבהם נכפתה הסרת התכנים על חברות האינטרנט. החל משנת 2016 קיימת מגמה קבועה של עליה במספר הבקשות (2,241 בקשות ב-2016, 12,351בקשות ב-2017 ו-14,283 בקשות ב-2018) ובאחוז הבקשות שנתקבלו. העילה המרכזית לבקשות המחיקה היא עבירות המזוהות עם ארגוני טרור (76% ב-2019), ואחריה עבירות הסתה (22% ב-2019).
הפעלת המנגנון החלופי מעוררת שאלות קשות, ובראשן שאלות הסמכות והשקיפות. בשנת 2019 הגישו ארגון עדאלה והאגודה למען זכויות האזרח בישראל עתירה לבג"צ נגד האכיפה האלטרנטיבית של יחידת הסייבר. בעתירה נטען כי היחידה פועלת ללא הסמכה בחוק, כי היא מכריעה בשאלת הפליליות של חופש הביטוי ללא הליך משפטי, פוגעת בחופש הביטוי, בזכות להליך הוגן ובזכות הטיעון. המדינה טענה בתשובה כי אין ממש בטענת חוסר הסמכות שכן אין מדובר בהפעלת סמכות שלטונית אלא בבקשות או המלצות להסרת תכנים, כאשר ההחלטה נתונה לשיקול דעתן של חברות האינטרנט. בית המשפט העליון דן בעתירה בחודש אוגוסט האחרון וביקש מהמדינה להשלים את טיעוניה בהתייחס למקור סמכותה להפעיל את המנגנון הוולנטרי ולהגיש סקירה על הסדרים דומים ברחבי העולם. המדינה היתה אמורה להשיב בתחילת חודש דצמבר.
שאלה נוספת העולה בהקשר זה היא שאלת השקיפות. מנכ"לית התנועה לחופש המידע, עו"ד רחל אדרי-חולתא מציינת כי נערכו פניות רבות לקבל מהמדינה מידע לגבי התכנים שהוסרו, אך מעבר לנתונים המספריים לגבי היקף הפעילות, הפרקליטות מסרבת לחשוף מידע נוסף. בין נימוקי המדינה לסירוב, נטען כי הבקשה מייצרת "הכבדה בלתי סבירה על הרשות" ובהמשך נטען כי מדובר בפרסומים שמהווים הפרה של החוק ולכן אין למדינה אינטרס לתעד אותם, וכי כל שיתוף של מידע כזה עלול לפגוע בבטחון המדינה.
העדר השקיפות מעלה חשש לפגיעה לא פרופורציונאלית, לאכיפה בררנית ולאפליה של קבוצות מסויימות, טוענים עו"ד אגבריה מארגון עדאלה ועו"ד יפה מהקליניקה לזכויות אדם באוניברסיטה העברית. בנוסף, בהעדר שקיפות, קשה לקבל את עמדת המדינה שהיא פועלת באופן שאינו כופה פעולה על חברות האינטרנט."הניסיון לצייר את הסוגיה כ"ייעוץ" לחברות תוכן באינטרנט שלא נתון בשום יחסי כוחות, לא מדויק - גם בייעוץ יש צורך בסמכות" מציין אגבריה.
מיחידת הסייבר נמסר בתגובה: "יחידת הסייבר בפרקליטות המדינה אינה פועלת באופן אקטיבי לאיתור תכנים בלתי־חוקיים באינטרנט, אלא פועלת רק בדרך של בחינת פניות שהתקבלו במשרדיה מטעם רשויות מנהליות אחרות. הרשויות המנהליות הן אלו שמאתרות לראשונה את הפרסום באינטרנט, מתעדות אותו כנדרש על־פי נהליהן הפנימיים, מגבשות אותו לפניה מסודרת ומנומקת, ומעבירות את המידע ליחידת הסייבר. יצוין כי תיעוד תוכן כאמור מעלה שלל קשיים משפטיים וטכנולוגיים.... בכל הנוגע למישור הוולונטרי היחידה פועלת על פי נוהל מאושר. בכל הנוגע למישור הפורמלי, היחידה פועלת על פי סמכויות הקבועות בחוק. פעולתה של היחידה במישור הוולונטרי נדון בימים אלה בבג"ץ."
מקור: המקום הכי חם בגהינום, מאת: ויקי אוסלנדר)