עיריית ת"א לא הוסמכה לאכוף עבירות חניה באמצעות מצלמות רחוב

בית המשפט לעניינים מקומיים בתל-אביב זיכה נאשם מעבירת "חניה כפולה", לאחר שקבע כי עיריית ת"א לא היתה מוסמכת להפעיל מצלמות וידאו המתעדות את הנעשה ברחוב לשם אכיפת דיני החניה. 

הנאשם, ד' מזרחי, הנאשם הואשם בכך שעבר עבירה של "חניה כפולה" ברחוב יפת ביפו. הדו"ח הופק לו ממוקד בקרה עירוני מרוחק, לאחר שתועד במצלמת רחוב לאכיפת חוקי החניה. מזרחי טען כי העירייה לא היתה מוסמכת לאכוף את חוקי החניה באמצעות מצלמות וידאו המותקנות על בניינים, בין היתר בשל הפגיעה הפוטנציאלית בפרטיות הגלומה בכך. 

השופט איתי הרמלין קבע כי לאדם זכות לפרטיות גם ברחוב, אם כי זכות זו מצומצמת יותר מאשר הזכות לפרטיות המגינה על האדם בתחומי ביתו. בית המשפט ציין כי הבעיה המרכזית בשימוש במצלמות רחוב נעוצה בכך שנאספים בהן פרטים רבים שאינם נדרשים כלל לשם אכיפת איסורי החניה. מצולמים בהן אנשים רבים שכלל לא עברו עבירה, יחד עם פרטים שאינם עניינה של העירייה ונוגעים לצנעת חייהם של עוברי האורח שנקלעו למקום ונקלטו במצלמה.

נקבע כי אם קיים ספק בשאלה אם מצלמת רחוב בודדת גורמת לפגיעה בפרטיות כמשמעה בחוק הגנת הפרטיות, הרי שמערך שלם של מצלמות כאלה, שבאמצעותו ניתן לעקוב אחרי תנועותיו של כל אדם הנמצא ברחוב, נכנס בוודאי לגדרה של החלופה הראשונה לפגיעה בפרטיות, בסעיף 2(1) לחוק ("בילוש או התחקות אחר אדם, העלולים להטרידו...").

לפיכך, ולנוכח הפגיעה בזכות לפרטיות הגלומה בפעולת מצלמות הרחוב, הרי שבהיעדר הסמכה מפורשת בחקיקה ראשית, לא היתה העירייה מוסמכת להפעילן לצורך אכיפת חוקי החניה. הפרטיות היא אחת מזכויות האדם המוכרות בישראל והיא זכות יסוד חוקתית מוגנת. אין לראות בהצבת מצלמות הרחוב כסמכות עזר לסמכות העירייה לאכוף את חוקי החניה. 

בית המשפט ציין כי השימוש במצלמות רחוב, הפוגעות בזכות היסוד החוקתית לפרטיות, מחייב הסמכה מפורשת בחוק גם מכוח פסקת ההגבלה של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. לבסוף נקבע כי יש מקום לפסול את הראיות שהושגו באמצעות מצלמת הרחוב שהוצבה ללא סמכות. הואיל ומזרחי הכחיש את ביצוע העבירה, הרי שעם פסילת ראיות התביעה אין ראיות המוכיחות את אשמתו והשופט הרמלין קבע כי יש לזכות אותו.