פרקליט המדינה פרסם מסמך מדיניות בנושא תכנים פדופיליים

פרקליט המדינה, שי ניצן, פרסם הנחייה חדשה (הנחיית פרקליטות המדינה 2.22), שמטרתה להתוות את דרכי הטיפול וההעמדה לדין בעבירות של פרסום תכנים פדופיליים ("חומר תועבה ובו דמותו של קטין"), החזקתם או צריכתם. ההנחיה מגלמת עמדה מחמירה, הן בשאלת ההעמדה לדין בעבירות של החזקה וצריכה של תוכן פדופילי והן מבחינת העמדה העונשית, תוך הדגשת חומרת העבירה בכל שרשרת הייצור, ההפצה והצריכה של התכנים הללו.

ההנחיה קובעת פרשנות שנועדה להתאים לעידן תפוצת המידע ברשתות חברתיות או אפליקציות מסרים כמו Whatsapp, וזאת בכל הנוגע ל"פרסום" תוכן פדופילי. ההנחיה מציינת כי "פרסום" יפורש הן כהנגשה לציבור באמצעות מחשב (כולל קבוצות קטנות) והן כהעברה מאחד לאחר, תוך מודעות לכך שהמקבל עשוי להעביר את התכנים הלאה. ההנחיה מפרטת את האינטרסים המוגנים שבבסיס העבירות הנוגעות לפרסומים פדופיליים, לרבות נושא עידוד תעשיית הפדופיליה הממוחשבת, שעשויה להוביל לאינוס קטינים לצורך ייצור תוכן פדופילי; חילול כבודם ופרטיותם של הקטינים המתועדים בתוכן האסור; פגיעה במשתמשי רשת שייחשפו לתכנים כאמור ועוד.

לפי ההנחיה, בהחלטה על העמדה לדין יינתן משקל למאפייני הפרסום ובכלל זאת כלפי מי שהחזיק קבצים פדופיליים בתיקיית שיתוף קבצים, או העבירם לאדם נוסף. אלה ייחשבו כ"פרסום", כאשר ככל שהחומר הועבר למספר אנשים רב יותר, כך תגדל הנטייה להעמיד לדין בגין הפרסום.

בכל הנוגע לעבירה של החזקה או צריכה של תכנים פדופיליים, ההנחיה מפרטת את השיקולים שתבחן הפרקליטות בעת ההחלטה על העמדה לדין, לרבות: כמות התוכן (מס' קבצים בודדים או כמות רבה של קבצים); סוג התוכן (ככל שהתוכן "קשה" יותר מבחינת הפגיעה בערכים המוגנים, כך יגבר האינטרס הציבורי בהעמדה לדין); אופן החזקת התוכן (גיבוי החומר וסידור שלו); תדירות השימוש; גיל הקטינים המופיעים בתוכן הפדופילי; ואינדיקציה לביצוע עבירת פרסום והפצה. בצד שיקולים אלה, מבהירה ההנחיה כי יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו ואת מידת העניין הציבורי שבהעמדה לדין.

עוד מפרטת ההנחיה כיצד יש לנסח את כתבי האישום בעבירות אלה, כיצד יש לטפל בראיות המחשב ובתכנים שייתפסו בחקירה וכיצד יש לטעון לעונש ביחס לעבירות אלה. מקור: משרד המשפטים.