בית המשפט המחוזי בתל-אביב קבע כי אדריכל שפירסם הדמיות מחשב של ביתו של יזם האינטרנט אריק ורדי, פגע בפרטיותו - וזאת למרות שההדמיות לא קשרו בין הבית המוצג בהן לבין ורדי. האדריכל שתכנן את בית ורדי, אסף גוטסמן, ביקש להציגו באתר האינטרנט שלו אולם ורדי התנה את רשותו לצלם את הבית בחתימה על כתב התחייבות שכלל פיצויי עתק במקרה שייעשה בתמונות שימוש בלא אישורו. משכך בחר האדריכל לפרסם הדמיות מחשב של העבודה. ההדמיות היו ריאליסטיות עד כדי כך שכמעט לא ניתן להבחין בינן לבין צילומים והן כללו חללים מרכזיים בבית ובהם פינת האוכל, המטבח, חדר המגורים והחצר.

השופטת ענת ברון נסמכה בהחלטתה על סעיף 2(11) לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 שלפיו "פרסומו של עניין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם" ייחשב לפגיעה בפרטיותו. זהו סעיף סל המאפשר להרחיב את יריעת החוק, קבעה. בית המגורים הוא ליבה של אוטונומיית הפרט. מן הראוי להגן על ייחודו של הבית כשאין מחלוקת שכל מטרת ההתקשרות בין ורדי לאדריכל היתה ליצור בית מגורים יחיד מסוגו שאין שני לו. ההדמיות מאפשרות להתרשם מאורח החיים בבית, הרגלי הדירים בו ומצבם הכלכלי (law.co.il לא מתאפק בשלב זה: העובדה שורדי מכר את ICQ ל-AOL ביותר מ- 400 מיליון דולר התפרסמה ברבים זה מכבר. תודה לאל, לא ממש צריך את ההדמיות כדי לדעת מה מצבו הכלכלי).

פרסום באינטרנט נחשף למספר בלתי מוגבל של צופים בארץ ומחו"ל, באופן קבוע. יתר על כן, "ניתן להעתיק את המידע, לאחזר אותו ולעשות בו כל שימוש כיד הדימיון הטובה על גולשי הרשת". והמסקנה - "מתוך הדברים נמצאנו למדים כי גם אם הפרסום באתר האינטרנט של משרד גוטסמן לא כלל פרטים מזהים של הבית או של הבעלים בו - די בעצם הפקעתו של המידע החזותי של בית המגורים משליטתו של ורדי - ונטילתו לשימושם של הנתבעים כראות עיניהם, כדי לקבוע שיש בפרסום פגיעה בפרטיות". לבסוף, השופטת קבעה כי זכותו של ורדי לפרטיות גוברת על זכותו של האדריכל להפיק רווח כלכלי מקניינו הרוחני.

ל- law.co.il יש סימפטיה לאנשים שחרדים לפרטיותם. אבל בכל הכבוד את התוצאה של פסק-הדין קשה להבין: אם אי-אפשר לקשור בין ההדמיות לבין יזם האינטרנט המצליח והן נראות כפרוייקט אנונימי לגמרי, מדוע צריך המשפט להתערב ולעמוד לימין התובע? פרטיות הרי נסבה על ייחוס מידע לאדם מזוהה [א 1222/09 ורדי נ' א. גוטסמן אדריכלות בע"מ ואח'].