העליון: אין בישראל אפשרות לחשוף זהות גולש אנונימי

לא קיימת כיום מסגרת דיונית הולמת למתן צו המורה לחשוף את זהותו של גולש אנונימי, ואין להמציא מסגרת כזו בחקיקה שיפוטית. כך פסק אתמול בית המשפט העליון [רע"א 4447/07 רמי מור נ' ברק אי.טי.סי. [1995] החברה  לשרותי  בזק בינלאומיים בע"מ]. התוצאה - אין כיום בישראל דרך לחשוף את פרטיו של מעוול אנונימי בהליך אזרחי. הדרך היחידה המאפשרת לעשות כן היא באמצעות הגשת תלונה פלילית למשטרה.

פסק-הדין ניתן בדעת רוב: השופטים אליעזר ריבלין ואדמונד לוי כנגד דעתו החלוקת של השופט אליקים רובינשטיין. הוא מכיר (לראשונה על-ידי בית המשפט העליון) באנונימיות המבטאת שתי זכויות-יסוד חשובות: חופש הביטוי והזכות לפרטיות: "ניתן לומר כי במידה רבה האנונימיות עושה את האינטרנט למה שהוא, ובלעדיה ייגרע מן החופש במרחב הווירטואלי", פסק השופט ריבלין. "עצם העובדה שיש מבין התגוביות שטעמן רע וניסוחן עילג בוודאי אינו מוציא אותן מתחולת הזכות החוקתית לחופש ביטוי." לשיטתו, גילוי פרטי גולש הוא סעד בעל השלכות חמורות, גם במישור החוקתי. משכך, מגיעים שופטי הרוב למסקנה כי  חשיפה כזו היא סעד חריג: "מדובר בניסיון לרתום, עוד בטרם משפט, את מערכת המשפט ואת הצד השלישי לצורך קיום חקירה שתביא לחשיפת זהותו של מעוול על-מנת שניתן יהיה להגיש נגדו תביעה אזרחית. מדובר למעשה בהליך מעין-חקירתי שבית המשפט מגויס לו בהליך מקדמי במתכונת כזו או אחרת. הליך זה אינו טריביאלי, הוא מערב שיקולי מדיניות מורכבים והוא מצריך הסדרה חקיקתית".

ביסוד גישתו החולקת של השופט רובינשטיין עומדת התפיסה כי אין - ולא יכולה להיות - לספקית האינטרנט ציפיה מוגנת, כי לעולם לא תיאלץ למסור את פרטי לקוחותיה, וללקוחות אין ציפיה מוגנת שפרטיהם לעולם לא יימסרו. לפי המצב המשפטי הנוכחי, גם הספקית וגם הלקוחות צריכים להיות מודעים לכך, שמעל דוכן העדים תהיה הספקית חייבת למסור את המידע שברשותה.

law.co.il מעיר שלנוכח פסק-דינו של השופט ריבלין, יש לצפות שהכנסת תנקוט במהירות הליכי חקיקה להסדרת הסוגיה. חקיקה כזו היתה חלק מהצעת חוק מסחר אלקטרוני שהגיש משרד המשפטים לכנסת, אולם משך אותה משלא שבע נחת מהשינויים שהחלו מתגבשים בוועדה שדנה בנושא. מה שברור הוא, שלנוכח פסיקת בית המשפט העליון, שפע פסקי הדין שניתנו בענין חשיפת פרטי גולשים על שלל גישותיהם (גישת הקיצון של השופטת אגמון-גונן, גישת הביניים של השופט יצחק עמית וגישת הקיצון של השופטת דרורה פלפל) - איבד משמעות מעשית לעתיד. לפחות כל עוד לא נהפך פסק-הדין הנוכחי בדיון נוסף...

בשולי הדברים, נראה שבהעדר דרך לחשוף פרטי גולשים באינטרנט נקלע למבוי סתום גם ערעורה של הפרימייר ליג נגד החלטת השופטת מיכל אגמון-גונן (מחוזי ת"א) שלא לחשוף את פרטי המפעיל של אתר אינטרנט שהעביר בשידור חי ובלא רישיון משחקים של הפרימייר ליג (ע"א 9183/09 The Fotball Association Premier League Ltd נ' פלוני).

ולבסוף, law.co.il לא יכול שלא להתרשם מכך שדברי השופט ריבלין בזכות הטוקבקים וסירובו (ביחד עם השופט לוי) להתרגש מהם, חולקים על קריאתה של נשיאת בית המשפט העליון מלפני כחודש לרסן אותם...