בית הדין האזורי לעבודה בחיפה הורה על התליית תוקף פיטוריו של רנטגנאי, שגלש באינטרנט בזמן העבודה ועל החזרתו לעבודתו עד למתן פסק-דין בתיק העיקרי. המבקש, סוהיל הלון, הועסק כרנטגנאי בקרן המחקרים הרפואיים שליד המרכז הרפואי רמב"ם ועתר למתן צו זמני שימנע את כניסתם לתוקף של פיטוריו. נטען כי בזמן עבודתו של הלון, הוא התחבר לכאורה לרשת האינטרנט ממחשב המוצב לידו בחדר הבדיקה וזאת באמצעות השתלטות מרחוק על אחד המחשבים המצויים באגף אחר. תקרית זו היוותה את המניע לפיטוריו. הלון טען כי גלש באינטרנט בתום-לב מוחלט, למספר דקות וכי לא הייתה לו כל כוונה לחבל במחשבי המחלקה. השופטת מהא סמיר-עמאר קבעה כי סלע המחלוקת הוא האם מעשהו של הלון, שבמהלך ביצוע תפקידו ועריכת בדיקה למטופל, גלש באינטרנט לזמן קצר, לצרכיו הפרטיים, תוך שהוא משתלט על מחשב מרוחק, מהווה הפרת משמעת חמורה שמצדיקה את פיטוריו? ביה"ד ציין כי גלישה באינטרנט לצרכים פרטיים ושלא לצרכי העבודה מהווה שימוש במשאבי המעביד, בפרט שהלון היה אמור להקדיש את כל זמנו לבדיקה שביצע ולפיכך מדובר בעבירת משמעת מובהקת. חרף זאת, יש לבחון את "מידתיות הענישה" שננקטה כלפי הפרת משמעת זו.

נקבע כי אצל המשיבה לא הוסדר מנגנון לטיפול בעבירות משמעת של עובדיה וזאת בניגוד למה שנקבע ומתחייב מהסכם ההעסקה עם הלון. לנציג המשיבה לא הייתה הסמכות להחליט במסגרת אפשרויות הענישה על פיטורי הלון, אלא להתרות או לנזוף בו בלבד. השופטת קבעה כי גם אם הייתה מתקבלת החלטת הפיטורים בסמכות, הרי שנסיבות המקרה מצדיקות להתערב בה. המשיבה טענה כי אסרה על עובדיה לגלוש ממחשבים שאינם מיועדים לכך, אך מעולם לא פרסמה את ההוראה באופן מפורש וסמכה על העברתה בעל פה ו/או מפי השמועה. עובדה זו מעמידה את עובדי המשיבה בפני חוסר וודאות ואי ידיעת גבולות המותר והאסור. כמו כן לא הוכח שנגרם נזק למאן דהו, לא כל שכן נזק בלתי הפיך המחייב הסנקציה הקיצונית של פיטורים {צ"ו 3125-08 סוהיל הלון נ' קרן מחקרים רפואיים, פיתוח תשתיות ושירותי בריאות ליד המרכז הרפואי רמב"ם}.