ה-GPL החדש מפורט מקודמו ומשפטי ממנו בניסוחיו. עם זאת, הוראות שנכללו בטיוטות מוקדמות שלו הושמטו מהגרסה הסופית. בין השאר הוראה שלפיה גם שימוש בתוכנה ברשת ייחשב להפצה המחייבת לפתוח את קוד המקור שלה, לא כלולה בגרסה הסופית והיא תהווה חלק מרישיון הקרוי GNu Affero General Public License. משכך, ה- GPL החדש אינו מחייב לפתוח את קוד המקור של תוכנות המשמשות דרך ה- Web במודל של שירות (Software as a Service).
ההבדלים העיקריים בין גרסאות 2 ו- 3 של ה- GPL:
- התווספה הגדרה לקוד המקור של תוכנה במטרה להבהיר מהו הקוד שיש לחשוף בעת שימוש בתוכנה GPLית ("כל קוד מקור הדרוש כדי להפיק, להתקין וגם (ליצירה ברת-ביצוע) להריץ את קוד היעד ולשנות את היצירה, לרבות תסריטים השולטים בפעולות אלה... לדוגמה, הקוד התואם כולל קבצים של הגדרות ממשק המשויכים עם קבצי מקור ליצירה, וקוד מקור לספריות משותפות ותוכניות-משנה המקושרות באופן דינמי שיצירה זו מתוכננת במפורש לדרוש, כגון באמצעות חילופי מידע אינטימיים או בקרת זרימה בין תוכניות-משנה אלה וחלקים אחרים של היצירה");
- הרישיון החדש קובע שאין לאסור עקיפה של אמצעי הגנה טכנולוגיים על תוכנות (DRM) - "כאשר אתה מעביר יצירה כלולה, אתה מוותר על כל כוח חוקי לאסור עקיפה של אמצעים טכנולוגיים ככל שעקיפה כזו מושפעת מימוש זכויות על פי רישיון זה... ואתה מוותר על כל כוונה להגביל פעולה או שינוי של יצירה כדרך לאכוף, כנגד משתמשי היצירה, את זכויותיך החוקיות או זכויותיהם של צדדים שלישיים לאסור עקיפה של אמצעים טכנולוגיים."
- נקבעו ברישיון הוראות מפורטות ביחס לשימוש בפטנטים. במסגרת זאת -
- כל תורם לתוכנה מקנה למקבליה "רישיון פטנטים, לא-בלעדי, כלל-עולמי, חופשי מתמלוגים... לעשות, להשתמש, למכור, להציע למכירה, לייבא או בדרך אחרת כלשהי להריץ, לשנות ולהרבות" את תרומתו לתוכנה;
- מתן רישיון לשימוש בפטנט לצד אחד גורר אחריו באופן אוטומטי רישיון לשימוש בפטנט לכל צד שלישי המקבל רישיון זה.
- הרישיון מורה באופן ברור מה ייעשה בהפרה של תנאיו: אם ההפרה תוקנה כיא ז יושב הרישיון על כנו ובלבד שבעל זכויות היוצרים לא הודיע למפר במפורש שהוא מבטלו תוך 60 יום מהפסקת ההפרה.