ישראל: תקדים בנושא התיישנות עבירות פרסום תועבה

בהחלטה תקדימית, דחה בית משפט השלום בתל-אביב טענת התיישנות של נאשם בעבירות פרסום והצגת תועבה, לרבות החזקת פרסום תועבה ובו דמותו של קטין שהוריד מרשת האינטרנט. ב"כ הנאשם טען כי כתב האישום הוגש למעלה משנתיים לאחר ביצוע העבירה האחרונה המיוחסת לנאשם ועל-כן התיישנו העבירות המיוחסות לו, לפי הוראת ס' 214(ד) לחוק העונשין, בניסוחו דאז. מנגד, טענה המדינה לתחולת ההסדרים המשלימים לעניין התיישנות הקבועים בסעיף 9(ג) לחוק סדר הדין הפלילי, שעניינם בהפסקת מירוץ ההתיישנות.

השופט דניאל בארי קבע כי מטרת סעיפי העונשין העוסקים בהחזקת ופרסום תועבה ובו דמות של קטין, היא הגנה על קטינים וכי "בעידן התקשורת שבו העבירות הופכות לחובקות עולם והאכיפה היעילה מצריכה שיתוף פעולה בין גורמי חקירה רבים בחלקים שונים בעולם, יש חשיבות "למטריית ההתיישנות" המפורטת בסעיף 9 לחסד"פ לצורך יישום מטרתו החקיקתית של סעיף 214, ככל שהוא מתייחס לעבירות הקשורות בקטינים". ביהמ"ש קבע כי סעיף 9 לחוק סדר הדין הפלילי, המהווה הסדר התיישנות כללי בפלילים, גובר על הוראת ההתיישנות הספציפית בסעיף 214(ד) לחוק העונשין.

משמעות ההחלטה היא כי רשויות המדינה רשאיות להעמיד לדין מחזיקים ומפרסמים של תוכן פדופילי, גם מעבר לתקופת התיישנות של שנתיים. היא מהווה אפוא הכרה מצד בית המשפט בצורך להילחם בפרסומי הפדופיליה האינטרנטיים. את המדינה ייצג בהליך עו"ד אייל כהן מפרקליטות מחוז תל-אביב (פ 2483/07 מדינת ישראל נ' אור אליהו).