על חוסר הישימות של מניעת גישה לאתרים למבוגרים

אבירם חניק, יזם ומנכ"ל Beyond Security והאקר בזכות עצמו, מפרסם מאמר חד בלינמגזין על חוסר הישימות הטכנולוגית של הצעת החוק למניעת גישה לאתרי אינטרנט למבוגרים. חניק משוכנע שהחוק כה בלתי ישים עד שמדובר בקונספירציה המיועדת להשמיד פעם אחת ולתמיד הצעות חוק כאלה. אלה אחדות מסיבותיו (ב- Copy & Paste או במלים אחרות, בלשונו ממש) -
  • ציוד ביומטרי עובד רק במקומות שמי ששם אותו שולט בהם לחלוטין. אין דבר כזה "זיהוי ביומטרי מרוחק".
  • ארגונים של אלפי משתמשים מנסים למצוא דרכים לנהל את פרטי הזיהוי הביומטרים של אלפי משתמשים על עשרות עמדות זיהוי. אנחנו מדברים על מיליוני פרטי זיהוי ביומטרי על מאות אלפי(!) עמדות זיהוי - אין לזה אף תקדים עובד. כל זה כולל עדכון הפרטים לפחות פעם בשנה, הפצה לכל ה- ISP-ים, תמיכה במגוון מערכות הפעלה, החלפת הציוד כשהוא מתקלקל ומתן תמיכה טכנית.
  • חברות מסחריות רבות עובדות על טכנולוגיות חסימה של אתרים ואינן מצליחות לייצר רשימה שחורה שכוללת אפילו חלקיק מהאתרים הבעייתיים. הטכנולוגיות היחידות שעובדות בסינון תוכן היום הן טכנולוגיות "white list" שבהם בוחרים מה לאפשר, וגם זה בגלישת web בלבד. כשמדובר בצ'אט, החלפת קבצים, דואר וכדומה, המוצרים האלה מרימים ידיים.
  • ממשלת סין בנתה פיירוול ענק ("the great firewall of China") שחוסם גישה לדברים שהממשל לא מרשה. הפרויקט הזה קשה להחריד טכנולוגית, גם למדינה בה לא היה אינטרנט כלל והרשת נבנתה מראש מתוך מחשבה על צנזורה. במדינה כמו ישראל בה החיבורים הם מבוזרים ואיכות הגלישה גבוהה, יהיה בלתי אפשרי לשים פילטרים ביציאה של כל חיבור החוצה.
  • בסין גם אין פילטור חלקי: כשוויקיפדיה נחסמת, היא נחסמת לגמרי. אצלנו היא תחסם למשתמשים מסוימים בלבד, כלומר בכל גישה לכל אתר תבדק ההרשאה, וזאת בכל חיבור IIX-י. למי שלא ברור הקושי תחשבו על ההבדל בין לסגור כניסה לקניון עם שער לבין לשים שומר שמסנן את הכניסה.