פרופ' ניבה אלקין-קורן וד"ר מיכאל בירנהק מהמרכז למשפט וטכנולוגיה באוניברסיטת חיפה, במאמר משותף על השלכות הצעת חוק זכויות יוצרים החדש:

"הדרישה לצמצם את הפטורים להוראה וחינוך הקבועים כיום בהצעת החוק, תשאיר את ישראל מאחור במירוץ המדעי. אם בעלי הזכויות יקבלו את ה"בונוסים" שהם דורשים, מורים יהפכו לעבריינים: למשל, מורה שמבקש לדון בצילום המחבלים החיים בפרשת קו 300 בשיעור אזרחות. בעולם האתמול, יציג המורה את הצילום בכיתה מתוך ספר או עיתון. בהוראה מודרנית, יסרוק המורה את הצילום, יעלה אותו לאתר האינטרנט של הקורס, ויאפשר לתלמידים (ורק להם) התעמקות, השוואה לצילומים אחרים רלוונטיים וכדומה. במצב המשפטי הקיים כיום, ספק אם הפעולה מותרת. אם תתקבל הצעת החוק כלשונה, הרי שהמורה יפר את זכות ההעתקה, ההעמדה לרשות הציבור, ואולי גם זכויות נוספות.

"מיחשוב ותיקשוב (לימוד מרחוק) מחליפים כיום את הנייר. במקום תור ליד מכונות הצילום או קריאה בספריה בעותק מרופט, חומרי הלימוד נסרקים ומועלים לאתרי אינטרנט הנגישים לסטודנטים בלבד, מכל מקום ובכל עת. כך אפשרית הוראה מרחוק, שמאפשרת לימוד בעת מלחמה, והזדמנות ללמוד גם למי שמרותק לביתו מחמת מוגבלות פיסית. אבל, בעלי הזכויות דורשים שהפעולות האלה ייאסרו, בלי רשות מפורשת שלהם.

"דיני זכויות יוצרים חשובים לכלכלה מודרנית, אולם אסור שיהיו מכשול לחינוך מודרני."

law.co.il מעיר - מהפוזיציה המשוחדת של רביה ושות' כמי שמייצגים חלק מתעשיית התוכן - שהצעת החוק דווקא מרחיבה מידי בהיתר לביצוע יצירות בפומבי, ולא מצמצמת, כאשר היא מייחדת את היתריה ל"מוסד חינוך" באופן כללי (כלומר, גן ילדים פרטי? בית-ספר פרטי ללימודי מחשב? לחינוך אנטרופוסופי? אולי בית-ספר לנהיגה?). זאת ועוד, קשה למנוע מחומרים שהועלו לצריכת סטודנטים בלבד, למצוא את דרכם לאינטרנט החופשי. מה שמתחיל בשימוש מוגבל כפי שמציעים אלקין-קורן ובירנהק במאמרם, יתפשט אפוא במהירות ברשתות לשיתוף קבצים. האין זה עדיף שיימצא בתקציב המדינה הסכום שיידרש לפיצוי בעלי זכויות היוצרים על שימוש ביצירותיהם?