ישראל: ביקורת על חד-צדדיות של המדריך לקנין רוחני

ד"ר מיכאל בירנהק מותח ביקורת נוקבת על תוכנית הלימודים לקנין רוחני שהופקה במימון MS ופייזר. הוא עושה כן בבלוג המרצים של הפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה: "רוחו של המדריך היא חד-צדדית עד מאוד. היא מהללת ומשבחת את הצורך בהגנה חזקה על הקניין הרוחני, אבל ממעטת לספר על הצד השני, הציבור", אומר בירנהק, וגם מדגים.

אחת מטענותיו נוגעת למה שכותב המדריך על תוכנות להפצת קבצים – "זו כבר הפצה של יצירה, והיא אסורה קל וחומר". אין זה מדויק, קובע ד"ר בירנהק בתשובה. "זו אינה הפצה. זו "הנגשה". יש הבדל בין "דחיפה" אקטיבית של חומר לבין הנגשתו" [מהו ההבדל? ד"ר בירנהק אינו מפרט, וחבל]. "החוק הקיים אינו אוסר הנגשה, אבל בהצעת חוק שנמצאת בדיון בכנסת יש הצעה לתקן את החוק ולהוסיף איסור כזה, שנקרא "העמדה לרשות הציבור". בכל מקרה, הדין הישראלי הקיים (בשנת 2006) דווקא אינו אוסר הפצה של יצירות. אסור להוציא לאור יצירה (כך שמי שמשיג בדרך כלשהי שיר חדש שטרם פורסם, אסור לו לפרסמו), ואסור להשכיר יצירה למטרה מסחרית ללא רשות (לכן לחנויות השכרת הווידאו יש רשות, בדרך כלל). אבל אין איסור כללי על הפצה".

עד כאן, מעניין - אבל law.co.il סבור שלא מדויק. חוק זכות יוצרים, 1911 אוסר על ביצוע פומבי של יצירה. שידור הוא סוג של ביצוע פומבי. המעמיד יצירה כך שאחרים יוכלו להורידה, מבצע אותה בפומבי. וגם אם לא - החוק אוסר על עשיית מכשיר שבאמצעותו אפשר להציג או למסור את היצירה בדרך מכנית. יצירת קובץ במחשב וחשיפתו לרשת היא על-פני הדברים עשיית מכשיר כזה. וגם אם לא - המציב יצירה במחשבו כך שאחרים יכולים להעתיקה, קודם כל יוצר ממנה עותק בלא הרשאה (פעולה מפרת זכויות יוצרים כשלעצמה) ולאחר מכן מסייע לאחרים להפר את זכויות היוצרים ביצירה כשהוא מאפשר להם להעתיקה למחשביהם. סיוע להפרת זכות יוצרים אף הוא ייחשב לעוולה על-פי הפסיקה.

רצוי שביקורת על חד-צדדיות תימנע מהמכשלה שהיא מבקרת.

גילוי נאות: רביה ושות' משמשים יועצים משפטיים לאקו"ם בנושאי אינטרנט.