הניו יורק טיימס חסם בפני גולשים מבריטניה את הגישה לכתבה הכוללת פרטים על חקירת הטרוריסטים שרצו לפוצץ מטוסים בדרכם אנגליה לארצות-הברית. זוהי פעם ראשונה שהעיתון עושה כן. הסיפור פורסם בעיתון המודפס ובאתר ביום שני, אך גולשים בריטיים שניסו להגיע אליו קיבלו הודעה בנוסח זה: "על פי עצה משפטית, הכתבה לא זמינה לקוראינו בבריטניה. זה נובע מהדרישות בחוק הבריטי שאוסרות על פרסום מידע על נאשמים לפני המשפט". על פי החוק הבריטי, שופטים יכולים להרשיע ולהעניש כלי תקשורת שפרסמו חומרים, שלדעתם עשויים להשפיע על המושבעים ולמנוע מהחשודים לזכות למשפט הוגן. השופטים יכולים לקנוס או לכלוא עורכים שלא צייתו לחוק.

מה שמעניין בידיעה זו שמפרסם Ynet הוא שה-NYT מודה במשתמע כי מהדורת האינטרנט שלו כפופה לחוק הבריטי (ואם לחוק הבריטי - למה לא לחוק הישראלי, הניו-זילנדי, הגינאי או האירני?). Yahoo! יצא בשעתו למסע משפטי בצף קצף כדי לנסות למנוע את תחולת החוק הצרפתי על האתר העיקרי שלו, הפועל מקליפורניה. מה יודע הניו-יורק טיימס שיאהו! לא לקח בחשבון (או שמא זה הנושא - טרור לעומת מכירת מזכרות נאציות - שעושה את ההבדל?).

ככה מתאר הניו-יורק טיימס עצמו את ההחלטה: "בהתאימו טכנולוגיה המיועדת להכוונת מודעות פרסום כדי למנוע מהמאמר פרסום בבריטניה, הטיימס התמודד עם אחת הדאגות של ארגוני חדשות המפרסים ברשת: איך להימנע מהפרת חוקי פרסום מקומיים".

הנבואה ניתנה לשוטים כמובן, אבל law.co.il חושב שה-NYT עוד יצטער כשמה שעשה יתברר כתקדים. במילותיה של מם-כו: "במקרה הבא ששאלות כאלה יגיעו לבירור משפטי, יהיה מי שיטען שאפשר היה למנוע את הפרסום שבמחלוקת בקלות... וזה לא יקרה בתיק שמעורר שאלות הרות גורל כמו צזורה במצב מלחמה או אפילו זכות-חובת הסוביודיצה של חשודים בטרור חובק עולם. זה יקרה בתיק א-לה פרשת גוטניק - לשון הרע שתתפרסם, דרך הרשת, גם במקום שבו נמצאת גם קבוצת ההתייחסות הטבעית של הסובייקט".