בית המשפט קבע, כי במקרה הנדון דובר בלשון הרע נטענת בעלת מימדים "אזרחיים-מסחריים" גרידא, בה נטענו טענות על אמינותה המסחרית של המבקשת. בהתאם להלכת פלונית, רק בדברי לשון הרע המצמיחים עילה פלילית, יש לשקול להורות על חשיפת זהותו של הגולש האנונימי.
לדברי בית המשפט, הכרעה זו משאירה טעם מר וכמוה הכרעה הפוכה, זאת משום שמתן צו להורות על חשיפת זהותם של גולשים אנונימיים "יש בו בעייתיות, אבק של מלשינות והפרה של ציפיותיהם הסבירות של הגולשים לשמירה על האנונימיות שלהם וביצור חופש הביטוי שלהם". מנגד, קבע בית המשפט כי ההכרעה מעמידה את המבקשת במצב חמור, המונע ממנה את האפשרות להגשת תביעה ולהיפרע את נזקיה. בית המשפט לא חסך את ביקורתו מהמחוקק וקבע כי ראוי היה שיקבע את האיזונים הראויים לנוכח המציאות הטכנולוגית, המחייבת אמירות מחודשות של המשפט בסוגיות אלו שבדיני לשון הרע. ההחלטה פורסמה לראשונה על-ידי הלמו, במדור 'דואר חשמלי'. שם התיק: בש"א 5478/06 קי.אס.פי מחשבים בע"מ נ' ברק אי.טי.סי. (1995) החברה לשירותי בזק בינלאומיים בע"מ.