פרטנר ופלאפון הקימו, כל אחת בנפרד, מאגר מידע ממוחשב שבו נרשם מידע הנוגע לצנעת הפרט ברמות הגבוהות ביותר: פרטי השיחות היוצאות לרבות יעדן, משך השיחה וייתכן גם המיקום הגיאוגרפי אליו התקשר המנוי. אין זה מחובת החברות להקים את אותו מאגר מידע ואין הוא חיוני לתפקודן. קיום המאגר מאפשר לנתבעות ולצדדים שלישיים לבלוש ולהתחקות אחר התנהגותם של המנויים ובכך לפגוע קשות בפרטיותם. כך טוען עו"ד אמיר לירן בתביעה שהגיש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב בדרישה לחייב את החברות למחוק את פרטיו ממאגריהן. האתר TheMarker מדווח שלדברי התביעה, שתי החברות סירבו לעשות זאת - פלאפון בנימוק שהיא שומרת את פרטי השיחות של מנוייה למשך 10 שנים "כדי שהתובע יוכל לקבל בכל עת את פרטי שיחותיו", ופרטנר שהודיעה שתעשה כן רק על-פי צו שיפוטי.

law.co.il מעיר שהתביעה מתייחסת לאחד החוסרים המובהקים בפרק על מאגרי מידע בחוק הגנת הפרטיות. אין בו הסדר קוהרנטי על משך השמירה של מידע שנאסף ומתי יש למוחקו. משך שמירת המידע - לחלוטין אינו מוסדר. הזכות למחיקה מבצבצת פה ושם באופן חלקי. לדוגמה, החוק גורס ש"אדם שעיין במידע שעליו ומצא כי אינו נכון, שלם, ברור או מעודכן, רשאי לפנות לבעל מאגר המידע, ואם הוא תושב חוץ - למחזיק מאגר המידע, בבקשה לתקן את המידע או למוחקו". יוצא לכאורה רק אם המידע אודותיו אינו נכון/שלם/מעודכן רשאי אדם לדרוש שיימחק כליל. אבל אם הוא תקין? לשונו הפשוטה של הסעיף לא מזכה במחיקתו. במקרה של מאגרי מידע המשמשים לדיוור ישיר דווקא קיימת זכות גורפת כזו. "כל אדם זכאי לדרוש, בכתב, מבעל מאגר מידע המשמש לדיוור ישיר, שמידע המתייחס אליו יימחק ממאגר המידע". בשנתיים האחרונות פעל במשרד המשפטים צוות בראשותו של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, יהושע שופמן, שבחן את ההסדרים בחקיקה הישראלית בענין מאגרי המידע. בין השאר הצוות בסוגיית משך הזמן שמידע יישמר.

בשולי הדברים: כמו ש-law.co.il מכיר את מדינת ישראל, הוא לא יתפלא לגלות שמשך אחזקת המידע במאגרי החברות הסלולריות הוא גם תולדה של דרישת "רשויות הבטחון"...