קנדה: יוצרים נגד הגבלת שליטה של אמנים במוסיקה

אני מאמין מרשים לאגודת יוצרי המוסיקה הקנדית (Canadian Music Creators Coalition) שהוקמה לא מכבר וכוללת שמות ידועים כמו אווריל לווין, שרה מקלכאן ואחרים. במאמר שפירסם סטיבן פייג' בנאשיונל פוסט הקנדי הוא אומר כך: "ביחד, זכינו בתריסרי פרסי יונו וגרמי, ומכרנו עשרות מליוני אלבומים ברחבי תבל. מרביתנו, אף שלא כולנו, מקושרים עם חברות תקליטים גדולות, אגודות לניהול משותף של זכויות יוצרים ואיגודי תעשיה. אנחנו יודעים שחברות התקליטים והמו"לים אינם האויבים שלנו. לעתים קרובות הם מנוהלים בידי אנשים שאוהבים מוסיקה והם נלהבים לקדם את התרבות הקנדית. חלק ניכר מהלובי שלהם, עם זאת, אינו מיועד להגן על אמנים או לקדם את התרבות הקנדית. הוא מיועד לתמוך מודלים עסקיים בתעשיית התקליטים שמתיישנים במהירות ולא ניתן לתמוך בהם עוד. הם מכוונים לשמר מבני הכוח המבוססים על תעשיה זרה (רמז לארצות-הברית – ח.ר.) ולבצר את מעמדן של חברות התקליטים כשומרי החומות של התעשייה. מאמצי השתדלנות שלהם ממוקדים בהעברת חוקים שמגבילים את יכולתם של האמנים לשלוט במוסיקה שלהם עצמם, להגיע למעריציהם בדרכים ישירות יותר ולהרוויח הכנסה הגונה ממוסיקה בלי להקריב את האוטונומיה שלהם". מכאן ואילך הוא מפרט את שלוש הנקודות שסביבן התאחדו האמנים - (1) תביעות נגד המעריצים הן הרסניות וצבועות; (2) מנעולים דיגיטליים (כלומר, DRM) אינם מועילים ומסוכנים, ו- (3) מדיניות תרבותית צריכה לתמוך ביצירה הקנדית.