מה דינו של צרכן המפיץ מייל תלונה על חברה מסחרית שאיכזבה אותו, כאשר הוא נתבע בעוון לשון הרע? סגנית נשיא בית משפט השלום בתל-אביב, השופטת שושנה אלמגור, הכריעה לאחרונה (28.12.2005) בדיוק בסוגיה זו (ת.א. 066476/04 ברומקס בע"מ נ' בסט מיכל). ואוי, ההכרעה כואבת לחברה התובעת.... מיכל בסט הזמינה אצל התובעת מוצרים ביולי 04. המוצרים לא סופקו. שיחות טלפון רבות שעשתה אל התובעת, לא נענו. התובעת לא הגיבה גם למכתב תלונה ששיגרה למערכת כל-בו טק. ידיעה באחד העתונים סיפרה על תלונות נוספות של לקוחות. משכך, בסט שיגרה מייל לשלושה קרובי משפחה עם בקשה להפיצו הלאה. בין השאר כתבה בו ככה: "אני לא היחידה בעסק הזה ויש עוד קורבנות למעשי ההונאה של החברה הזו. לאחר ביצוע הקניה אין אפשרות לדבר עם מוקד שירות הלקוחות ולא ניתן לבטל את העסקה אלא רק דרך מוקד שירות הלקוחות (שלא עונה כזכור). אל תרכשו מוצרים דרך ברומקס - אתם שמים את עצביכם על קרן הצבי".

באינטרנט כמו באינטרנט, המייל התחיל להסתובב שעות נוספות. עד שברומקס תבעה. כב' השופטת אלמגור פסקה כך - "האמור במכתב עונה על הגדרת לשון הרע כמשמעותה בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע. אין גם ספק כי התקיים יסוד "הפרסום", שכן הנתבעת שלחה את המכתב, גם לפי גריסתה, לשלשה מבני משפחתה. היא גם ציפתה מהם שיפיצו את המכתב הלאה. בין אם כוונתה היתה לגרום לתובעת ליצור קשר איתה או בין אם כוונתה היתה להזהיר את הציבור, בשני המקרים מתקיים יסוד הפרסום" - אבל למיכל בסט יש הגנות טובות על-פי החוק:

• טענת "אמת דיברתי" - מתדפיס שיחות הטלפון שצרפה הנתבעת לתצהירה עולה כי לאחר חלוף המועד להתחייבותה של התובעת לספק את המוצר, ובמשך ימים שלמים ניסתה הנתבעת ליצור קשר טלפוני עם התובעת, ללא הצלחה. הוכח ללא כל צל של ספק, כי באותה תקופה התובעת התחמקה מהלקוחות שהזמינו מוצרים באמצעות הטלפון ובחיוב כרטיס האשראי; שירות הלקוחות שלה נמנע מלענות לפניות הטלפוניות בעוד שמחלקת הזמנות עבדה בתקופה המקבילה במרץ, ללא לאות והמשיכה לקבל הזמנות לרכישת מוצרים... ברור, על כן, כי בנסיבות אלה כאשר מצד אחד הקשר עם התובעת נעשה בלתי אפשרי, מצד שני הנתבעת אינה מצליחה לבטל את העסקה, ומצד אחר היא קוראת כתבה בעיתון על כך שצרכנים נוספים עברו את המסלול שהיא עוברת, נוצר הרושם המובהק כי מדובר במעשה נוכלות, אליו נקלעה הנתבעת;
  
• האינטרס של המפרסם הפוגע, ובמקרה זה הנתבעת, לשמור ולהגן על זכות הקניין שלה, קרי החיוב הצפוי בכרטיס האשראי, הינו עניין אישי כשר הראוי להגנת חוק איסור לשון הרע;
• "לאחר שהנתבעת נותרה מול שוקת שבורה, ניסיונותיה ליצור קשר טלפוני עם התובעת עלו בתוהו, ניסיונותיה לבטל את העסקה באמצעות חברת תנופה, אף הם עלו בתוהו, אני מקבלת את גרסתה ועדותה כי קיוותה שבאמצעות הפצת המכתב בדואר האלקטרוני, תיצור עמה התובעת קשר, כפי שאכן קרה בפועל. מנכ"ל התובעת העיד כי גם למכתב התלונה שכתבה הנתבעת לכלבוטק הוא לא טרח להגיב ורק כאשר הפנו את תשומת ליבו שעלול להיגרם לתובעת נזק כתוצאה מהפצת המכתב בדואר האלקטרוני, הוא שיגר אליה מכתב התראה של פרקליטו. הנה, כי כן, מפיו של מנכ"ל התובעת עונה הפצת המכתב בדואר האלקטרוני על תנאי המידתיות הקבוע ב... חוק איסור לשון הרע. גם אם נראה - על פניו - כי מדובר בהפצה מופרזת, הוכח כי בנסיבות העניין זוהי דרך התקשורת היחידה שהיתה אפשרית מבחינתה של התובעת."

תודה להלמו על ההפניה לפסק-הדין.