נפסק - הנתבעת פעלה כנדרש כדי להגן על שמה המקצועי. בית המשפט קבע כי "נחשפה ערוותה של שיטת התובעת בעשיית רווחים במכשיר פרסומי מסחרי שאינו ראוי לתואר הקיקיוני 'מחקר צרכני'". לתובעת אין כל רישום של סימן מסחרי והיא עושה שימוש שלא כדין במונח זה. ביחס לפרסומים שביצעה הנתבעת באתר האינטרנט, עומדות לה הגנות חוק איסור לשון הרע, לרבות הגנת אמת בפרסום, פרסום שיש בו עניין ציבורי, הגנת תום הלב והגנה עצמית כאמור.
הנתבעת זכאית הייתה ליזום את הקמת האתר והשימוש בו. אין לתובעת כל זכות קנויה לבלעדיות במונח 'object' או במונח 'אובייקטיביות'. ייזום מודע ורצוני בשימוש במונח זה הינו חלק מהתגוננות הנתבעת כלפי פרסומי התובעת וזכותה של הנתבעת להתגונן כך, כם אם כרוכה קריצה צינית ופרובוקטיבית קמעא מצידה כלפי התובעת ושמה. הביטוי "אובייקטיבי" לא יהא לעולם בבעלות קניינית של מאן דהוא ומותרהשימוש בו על-ידי אחרים, הן באנגלית והן בעברית. לתובעת אין כלל אתר אינטרנט בפעולה, על-כן לא יכולה להיגרם לאיש טעות של כניסה לאתר הנתבעת תחת כניסה לאתר התובעת. הואיל והפרסום היה אמת לאמיתה, נדחית הטענה בדבר הפצת מידע כוזב אודות התובעת. התובעת חוייבה בתשלום הוצאות הנתבעת בסך 80,000 ש"ח. ת.א. 210132/02, השופט טל שחר (פסה"ד - באדיבות אתר האינטרנט המשפטי של הוצאת נבו)