עם נפילתה של נאפסטר נתבעה BMG (אחת מחמש חברות התקליטים הגדולות בעולם) על-ידי מחברים וחברות תקליטים, לאחר שהשקיעה בנאפסטר כ- 83 מליון דולר. אלמלא ההשקעה היתה נאפסטר מפסיקה את פעילותה קודם לכן, טוענים התובעים. בכך היו נמנעים נזקים גדולים שנגרמו להם לאחר שקבציהם הוחלפו באמצעות שירותי החברה. התביעה טוענת לסיוע מצדה של BMG להפרת זכויות יוצרים. כדי שיהיה סיוע צריך להראות שהיתה הפרה עיקרית על-ידי נאפסטר. אחת משלוש ההפרות שטענו לה התובעים נשענת על העובדה שנאפסטר כללה בשרתיה רשימה של יצירות מפרות. המשתמשים ברשת חיפשו ברשימה זו. רשימה כזו היא כשלעצמה הפרה של הזכות הבלעדית להפיץ את היצירה, טענו. השופטת הפדראלית מרילין פאטל דחתה את טענתם: נאפסטר לא החזיקה בשרתיה עותקים של היצירות המפרות. אי-אפשר לבסס טענה להפרה על העובדה ששמות היצירות נמצאו בשרתי נאפסטר. זו יכולה להיות אינדיקציה לכך שהיצירות באמת הועתקו אל רשת החלפת הקבצים, אבל בהחלט לא הוכחה חותכת. במלים אחרות, נדרשת הוכחה ממשית שהיצירות ששמותיהן הופיעו בשרתי נאספטר אמנם הועתקו. עם כל זה, שתי תיאוריות אחרות שעליהן ביססו התובעים את טענת הסיוע, ואשר הסתמכו על העובדה שמשתמשי נאפסטר החליפו קבצים זה עם זה, התקבלו כבסיס לתביעת סיוע נגד BMG.