תקנות הרופאים (מתן מרשם), התשמ"א-1981, קובעות הוראות לכתיבת מרשם רפואי, ובין היתר כי על מרשם שהוא מסר אלקטרוני ניתן לחתום בחתימה אלקטרונית מאובטחת (כהגדרתה בחוק חתימה אלקטרונית, התשס"א-2001). משמעות הדרישה לחתימה מאובטחת היא, בין היתר, כי על מקבל החתימה לאמת את זהות בעל החתימה ולוודא שלא נעשו במסר שינויים לאחר החתימה. בפועל המוסד הרפואי נדרש לעיתים לשנות את המסר שעובר לבית המרקחת (למשל בעת הנפקה חלקית של מרשם או המרה של קוד התרופה לפי קטלוגים שונים), באופן שאינו מאפשר לבתי המרקחת לאמת את החתימה המאובטחת של הרופא. התיקון המוצע בטיוטה קובע כי ניתן לחתום על מרשם אלקטרוני באמצעי חתימה אחר שאישר המנהל, וכי מרשמים ינוהלו באמצעות מערכת לניהול מרשמים, באופן שיאפשר את עדכונם תוך שמירה על אבטחת מידע, אמינות ופרטיות. מטרת התיקון היא להביא לשימוש רחב יותר במרשמים אלקטרונים במערכת הבריאות, ובכך לשפר את השירות הניתן למטופלי מערכת הבריאות.