מטרת תזכיר החוק המוצע היא "להביא להגנה לאומית טובה יותר על תפקודו הרציף והבטוח של מרחב הסייבר הלאומי, כחלק מחוסנה ובטחונה הלאומי של מדינת ישראל, בדגש על הגנת ארגונים חיוניים, ספקי שירותים דיגטליים ושירותי אחסון. החקיקה המקודמת מבוססת על הצרכים והאיומים בראייה לאומית, על החלטות הממשלה ומדיניותה בתחום הגנת הסייבר, התפיסה העומדת בבסיס החלטות הממשלה האמורות והניסיון שנצבר מאז קבלתן, במיוחד נוכח לקחי תקופת "חרבות ברזל" ו"עם כלביא". מדובר בחקיקה ממוקדת, דיפרנציאלית המבוססת על ניהול סיכונים ואיזון רגולטורי".

תזכיר החוק מציע "לעגן את מסגרת האסדרה והפיקוח על הגנת הסייבר הלאומית, תוך עיגון רוחבי של סמכויות וכלי הגנת הסייבר של משרדי הממשלה השונים, ואסדרה דיפרנציאלית ביחס למגזרים ולארגונים החיוניים בהם, וכן ביחס לספקי השירותים הדיגטליים ושירותי האחסון; זאת לצד קביעת חובות הארגונים, בדגש על הארגונים החיוניים, לפעול להגנת הסייבר, הן בשגרה והן בעת התמודדות עם תקיפת סייבר, כל זאת תוך הקפדה על שימור הגמישות הנדרשת בתחום עיסוק משתנה זה. באמצעות קביעת מסגרת סמכויות ברורה, עקרונות פעולה מוגדרים ומנגנוני פיקוח ואכיפה, מבקש החוק המוצע לחזק את החוסן הלאומי במרחב הסייבר, לשפר את רמת המוכנות והתגובה לתקיפות סייבר, לעודד היערכות אשר עלותה נמוכה באופן ניכר מהעלות הכלכלית והחברתית הכרוכה בשיקום שלאחר התקיפה. בכך יתרום החוק המוצע ליציבות המשק, להגנה על על הציבור ולהגנה על רציפות תפקודם של השירותים החיוניים, כחלק מביטחונה הלאומי של מדינת ישראל".