רת"ק 1888-04-13 אופיר לב נ' הקיבוץ בנמל בע"מ

אולי יעניין אותך גם

(פסק-דין, מחוזי ת"א, השופטת עפרה צ'רניאק): בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות בת"א [ת"ק 14644-06-12], שדחה את תביעת המבקש לפיצוי, לאחר שהמשיבה שלחה אליו הודעה הכוללת מסר פרסומי, ללא הסכמתו, בניגוד להוראות ס' 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. ביהמ"ש קמא קבע כי ההודעה נשלחה אל המבקש בשגגה, כי המבקש לא הוכיח כי ההודעה נשלחה ביודעין, וחיזוק לכך מצא בכך שנשלחה אליו רק הודעה אחת. פסק-דין קודם שניתן ביום 2.9.2013 בבקשת רשות הערעור, במעמד צד אחד, בוטל מחובת הצדק ביום 10.10.2013 והמשיבה הגישה את תגובתה לבקשה. נפסק - דחיית התביעה התבססה על כך שלא הוכח שההודעה נשלחה אל המבקש ביודעין, יסוד הנדרש בחוק התקשורת כדי לפסוק פיצויים לדוגמא. בהתאם להוראות החוק (סעיף 30א(י)(5)), חזקה על מפרסם ששיגר דבר פרסומת שעשה כך ביודעין, אלא אם הוכיח אחרת. נטל ההוכחה להראות שהשיגור לא היה ביודעין חל על המשיבה. לכן, לא היה מקום לדחות את התביעה בהנמקה שהמבקש לא הצליח להוכיח שההודעה שוגרה ביודעין. אין בפסק-הדין הכרעה עובדתית משכנעת ממנה ניתן להסיק שהמשיבה הרימה את הנטל המוטל עליה לפי חוק התקשורת להוכיח שההודעה שוגרה על-ידה שלא ביודעין. העובדה שלא נשלחה למבקש הודעה נוספת אין בה, כשלעצמה, כדי להראות שההודעה נושא התביעה נשלחה למבקש שלא ביודעין. יש לקבוע כי המשיבה שיגרה למבקש את דבר הפרסומת "ביודעין" ובניגוד להוראות חוק התקשורת. הערעור מתקבל. פס"ד נשוא הערעור מבוטל. התיק הוחזר לביהמ"ש קמא על-מנת לקבוע את גובה הפיצוי ההולם בנסיבות העניין. המשיבה תשלם למבקש את הוצאות הערעור בסך 3,500 ש"ח.