המבקשת לא דורשת לקבל את הקוד לטלפון, אלא עותרת להמשיך ולתפוס את הטלפון עד שתצלח הפריצה אליו (החלטה, שלום ב"ש, השופט אסיף גיל, 17.10.2026):

העובדות: האם יש להשיב לידי המשיב, שוטר במג"ב, טלפון נייד שהמבקשת תפסה, שניתן לגביו צו חיפוש בחומר מחשב? נגד המשיב מתנהלת חקירה במח"ש, בחשד לעבירות של החזקה או נשיאת נשק וקשירת קשר לפשע. לאחר שהמשיב נעצר, טלפון נייד (אייפון) נתפס מידיו מכוח ס' 32 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969. בהמשך ניתן צו המאפשר למבקשת חיפוש בחומר מחשב מכוח סעיפים 23 ו-23א לפסד"פ. המבקשת ביקשה להאריך את תוקף ההחזקה בטלפון לפי סעיף 35 לפסד"פ, מאחר שהמשיב לא מסר את קוד הנעילה ולא עלה בידי המבקשת "לחדור" לחומר המחשב בטלפון. המשיב התנגד לבקשה ועתר להשיב את הטלפון לידיו.

נפסק: נגד המשיב קיים חשד סביר לביצוע עבירה של נשיאת נשק וקשירת קשר לפשע. בחקירתו סירב המשיב למסור את קוד הנעילה של הטלפון. סירוב זה הוא הימנעות משיתוף פעולה עם החקירה. כשם שעומדת לחשוד הזכות לשמור על שתיקה בחקירתו, כך עומדת לו הזכות שלא לשתף פעולה עם הליכי התפיסה. עם זאת, נסיבה זו, כשלעצמה, מקימה עילה וסמכות לתפיסת הטלפון הנייד, בבחינת 'שטר ושובר בצדו', והיא שיקול לגיטימי ומרכזי בהכרעת ביהמ"ש בבקשה להמשך ההחזקה בתפוס. המבקשת לא דורשת מהמשיב לקבל את הקוד לטלפון, אלא עותרת להמשיך ולתפוס את הטלפון עד שתצלח "הפריצה". אמנם יש בכך כדי לפגוע בזכויות המשיב, ובכלל זה בקניינו, אך על קושי זה להידחות מפני האינטרס הציבורי בהמשך החזקת הטלפון, לא כל שכן עת מדובר בחשד לעבירות אמל"ח שבוצעו לכאורה על ידי שוטר. חדירה לחומרי מחשב, ובכלל זה טלפונים ניידים, הפכה בשנים האחרונות לחזון נפרץ. מדובר בכלי מרכזי, יעיל ואף מכריע בפענוח עבירות רבות. אף "פריצת" טלפון לאחר תקופה ממושכת אינה תופעה חריגה. ההתפתחויות הטכנולוגיות ולצדן העדכונים התכופים בכלי הפריצה העומדים לרשות רשויות האכיפה, מביאים לכך שלא בנקל ניתן לחדור לחומר מחשב המוגן בסיסמא, גם כאשר קיים צו שיפוטי המורה על כך. לא חלף זמן ניכר המצדיק את השבת הטלפון לידי המשיב. תקופת ההחזקה בטלפון הוארכה עד לחודש פברואר 2027.