אדם פיתח שתי תוכנות בזו אחר זו, עבור חברות מתחרות. האם התוכנה השנייה הועתקה מהחברה הראשונה? (פסק-דין, עבודה ת"א, השופטת חופית גרשון-יזרעאלי, 25.10.2026):

העובדות: נתבעים 1-2 הם עובדיה הבכירים לשעבר של התובעת. הנתבעת 3 היא חברה שהקימו לאחר סיום עבודתם בה. התובעת טענה להפרת זכויות יוצרים בתוכנה, גזל סוד מסחרי של מערכותיה והפרת התחייבויות בהסכמי ההעסקה וסיום ההעסקה. היא טענה כי הנתבעים העתיקו קוד מקור של מערכת שפיתחה לשימוש בחשבוניות דיגיטליות בעסקים. הנתבעים טענו כי מדובר בניסיון לסגירת פעילות של חברה מתחרה, שכן קוד המקור של מערכת הנתבעת 3 נכתב "מההתחלה", בשפה אחרת, על בסיס מערכת הפעלה אחרת ותוך מתן פתרונות חדשים ועדיפים, ללא כל העתקה של קוד התובעת.

נפסק: עילות התביעה, כמו גם טענות התובעת נגד הנתבעת 3, מעוררות את סוגיית הסמכות העניינית. סמכותו העניינית של ביה"ד לעבודה לדון בתביעה נגד הנתבעת 3 מוגבלת לסעדי הציווי בלבד, להבדיל מהעתירות לפיצויים שונים. התביעה לפיצוי המופנית נגד הנתבעת 3 נדחתה מחוסר סמכות עניינית. העילות של תיאור כוזב, התערבות בלתי הוגנת, זכויות יוצרים, ועוד, אינן מצויות בסמכות ביה"ד. התחייבויות הנתבעים בהסכמי עבודה ופרישה: לצד ביטול איסור התחרות הגורף, נקבעו שתי מגבלות לתקופה של 12 חודשים. ראשית, נאסר על הנתבעים לפנות או להתקשר עם לקוחות שהחברה התקשרה עימם בפיילוט שהיה בעיצומו בעת חתימת ההסכמים. שנית, הנתבעים התחייבו כי במשך תקופה זו לא יפתחו ולא ייעצו לחברה אשר תפתח "מודול קופות". לא הוכח כי הנתבעים עסקו בפיתוח "מודול קופות" או הפרו את ההתחייבויות שנטלו על עצמם בפנייה ללקוחות.

קוד התוכנה שפיתחה התובעת הוא סוד מסחרי ונכס קנייני חשוב, שעל פיתוחו עמלה מאז ייסודה. קוד המקור שמור על גבי שרתי ענן מאובטחים, והגישה אליו מוגבלת לעובדים מורשים ומפתחים בלבד, החתומים על הסכמי סודיות. לב התביעה היא הטענה כי הנתבעים הפרו את חובותיהם כעובדים לשעבר ועוולו כלפי התובעת בכך שהעתיקו את קוד התוכנה שפיתחה. חובתם בשמירת סודות המעסיק היא חוזית, ובד בבד היא נגזרת מיחסי האמון בין הצדדים. התובעת לא הצביעה על נזק ממוני שנגרם לה, כגון עזיבת לקוחות קיימים, ותביעתה לפיצוי היא ללא הוכחת נזק. יש להבחין בין דמיון הנובע מאותה מטרה פונקציונלית, שאינו מספיק כשלעצמו, לבין העתקת קוד, אפיון, מבנה, ממשק, בסיס נתונים או מידע סודי; בתוכנות פונקציונליות נדרש דמיון גבוה במיוחד, אך אין הכרח בזהות מלאה או בהעתקת קוד המקור.

לא הוכח כי התוכנה של הנתבעת 3 הועתקה מזו של התובעת באופן שיש בו משום גזל סוד מסחרי, אף כי קיים דמיון מבני ופונקציונלי בין התוכנות. שתי התוכנות פותחו בכלים טכנולוגיים שונים, לרבות בשפות תיכנות שונות. ממצאיו המקצועיים של המומחה מטעם ביה"ד מקובלים, אך ביה"ד דחה את פרשנותו למשמעות הנתונים. המומחה מצא שורת קוד אחת זהה, מתוך למעלה מ-300,000 שורות קוד שבחן אחת אחת, ודמיון מבני במספר רכיבים. לא הוכחה הטענה כי קוד התוכנה של הנתבעת 3 הועתק ולא נכתב מבראשית, תוך שימוש בשפת תכנות אחרת ובמערכת הפעלה אחרת. לא נסתרה גרסת הנתבעים כי הדמיון הפונקציונלי והמבני נובע מכך ששתי המערכות תוכננו על ידי אדם אחד בזו אחר זו, תוך שעשה שימוש בקוד פתוח חיצוני, למטרות שהיו דומות בראשית הדברים, ומבנה חלק מהנתונים בהן נגזר מנתוני פייסבוק. התיאוריה כי הנתבע 1 העתיק בפועל קבצים ממחשבו הנייד נותרה בגדר השערה נסיבתית שלא הוכחה.

הידע, הניסיון והכישורים שרכש הנתבע בעבודתו הפכו לחלק מכישוריו המקצועיים, ולא נפל כל פגם בכך שהשתמש בהם בעבודתו אצל מעסיק חדש. סעיף 7(א)(1) לחוק עוולות מסחריות אף מסייג אחריות בשל גזל סוד מסחרי כאשר הידע הגלום בסוד הגיע לעובד במהלך עבודתו והפך לחלק מכישוריו המקצועיים. אף לפי סעיף 5 לחוק זכות יוצרים, הגנת זכות היוצרים אינה חלה על "תהליך ושיטת ביצוע", להבדיל מדרך ביטויים, כן רכיבים פונקציונליים אלו מוכתבים מהצורך הטיפוסי של המוצר. הכנות ראשוניות להקמת מיזם, כגון רכישת דומיין (שם מתחם), או שיתוף פעולה ראשוני, כשלעצמן אינן הפרה של חובת האמון כאשר המיזם עצמו הוקם בפועל רק לאחר סיום יחסי העבודה ולא נעשה בו שימוש בסוד מסחרי של התובעת. לא הוכח כי הנתבעים מעלו באמון או הפרו את התחייבויותיהם ולכן טענות התביעה בדבר הפרת יחסי האמון בין הצדדים המתבססות על מהירות הפיתוח או הקמת החברה המתחרה נדחו. התביעה נדחתה. התובעת תשלם שכ"ט בסך 100,000 ש"ח לכל אחד מהנתבעים.