צירוף המילים "כריסמס" ו"פסוטה" למילה "כריסמסוטה" אינו צולח את מבחן היצירתיות (פסק-דין, שלום חיפה, השופטת סיגלית מצא, 16.2.2026):
העובדות: התובעת היא חברה העוסקת בעיצוב גרפי, מיתוג ופרסום. הנתבעת היא המועצה המקומית פסוטה. לפי התובעת, הנתבעת התקשרה עמה בשנת 2015 בהסכם לפרסום, הפקת מדיה דיגיטלית ודפוס לפסטיבל חג המולד בפסוטה. התובעת טענה כי יצרה שם ייחודי שמשלב את המילים "כריסמס" ו"פסוטה", כך שהתקבל השם "כריסמסוטה" – Christmassuta, וכן יצרה לוגו לאירוע. בתביעה טענה התובעת, בין היתר, כי הנתבעת הפרה את זכויות היוצרים שלה על-ידי שימוש ללא הרשאה בביטוי "כריסמסוטה", שינוי לוגו האירוע, וניצול ועיוות התוצרים החזותיים ממסע הפרסום של האירוע מ-2016. הנתבעת טענה, בין היתר, כי התביעה התיישנה, כי מדובר בשימוש מותר (נוכח מטרת השימוש, אופי היצירה והיקף השימוש) וכי התובעת מנסה לעשות שימוש חסר תום לב בזכות היוצרים שלה.
נפסק: האם הביטוי "כריסמסוטה" זכאי להגנת חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007? סעיף 4 לחוק דורש כי היצירה תהיה מקורית ועליה להיות "מקובעת בצורה כלשהי". מקור המילה "כריסמסוטה" בתובעת ולכן מבחן המקור מתקיים. כן התקיימה דרישת הקיבוע, שכן המילה הועלתה על הכתב בתוצרי הפרסום השונים. סביר כי התובעת השקיעה עמל מסוים ביצירת הביטוי, כאשר די בהשקעה מינימלית של משאב אנושי כלשהו: זמן, עבודה, כישרון, ידע וכו' – כדי לעמוד בדרישת מבחן ההשקעה. למרות זאת, התובעת לא צלחה את מבחן ה"יצירתיות" באשר למילה "כריסמסוטה". אמנם במקרים ייחודיים תינתן הגנת זכות יוצרים לביטויים קצרים, או לשמות, או לכותרי יצירה, אולם בדרך כלל אלה לא יזכו להגנה.
לפנינו הלחם של המילים "כריסמס" ו"פסוטה" למילה "כריסמסוטה". מטרת צירוף המילים לסייע לקהל לזכור את האירוע שהלחם המילים נועד לפרסם. הביטוי מתאר את אירועי חג המולד בפסוטה. אין מדובר במילים שאינן מצויות בתחום השפה הציבורית השגורה, והוא אינו בעל ייחודיות במידה המצדיקה הגנת זכות יוצרים. הגם שהמילה "כריסמסוטה" אינה זכאית ליהנות מהגנת זכות יוצרים, הקליגרפיה (כתיבה קישוטית) שיצרה התובעת למילה זו נהנית מהגנת זכות יוצרים. הקליגרפיה עוברת את מבחן "היצירתיות" בהיותה מצריכה מיומנות טכנית, והיא כוללת מקוריות ואומנותיות במידה הנדרשת על מנת שתזכה בהגנה (אך לא הוכח כי הנתבעת השתמשה בקליגרפיה בפרסומים המאוחרים).
העתקת אילוסטרציה צילומית של מנזר בכפר: התביעה כללה פרסומים של הנתבעת מ-2021 הכוללים את התמונה שיצרה התובעת, אך התמונה בפרסומים חתוכה (crop), ככל הנראה על מנת להסתיר את התאריך שהופיע בה ומתייחס לשנת 2016. היצירה הצילומית מקיימת את כל מבחני המשנה בדבר מקוריות וכן את דרישת הקיבוע והיא זכאית להגנת זכות יוצרים. הצילום הועתק על-ידי הנתבעת בפרסומיה לאירועי חג המולד לשנת 2021, הן בעמוד הפייסבוק שלה והן בשלט חוצות דיגיטלי. הנתבעת הפרה את זכויות התובעת ביצירה. התמונה נוצרה לצורך אירועי חג המולד לשנת 2016, בגינם שילמה הנתבעת לתובעת תמורה. הנתבעת לא הייתה רשאית להשתמש בתמונה זו ב-2021. מדובר ב"יצירה מוזמנת" ולפי סעיף 35(א) לחוק, כל עוד לא הוכח אחרת, זכות היוצרים שמורה ליוצר (התובעת). לא רק שלא הוסכם אחרת, אלא הוסכם בהצעת המחיר כי הזכויות נותרות של התובעת.
התובעת טענה גם להפרת זכותה המוסרית ביצירה. אמנם הוכח שהתמונה נחתכה, אולם לא נראה שהחיתוך בוצע במטרה לסלף או לפגום ביצירה, או במטרה לפגוע בשמו או בכבודו של היוצר. בעצם ביצוע פעולת החיתוך (crop) לא הפרה הנתבעת את הזכות המוסרית של התובעת ביצירה. הגישה המקובלת היא שלתובעת, כתאגיד, אין זכות מוסרית ביצירה, שכן זכות זו היא זכות אישית המוענקת ליוצר אנושי בלבד ואינה יכולה להיות 'שייכת' לתאגיד שהוא בעל זכות היוצרים ביצירה. מנהל התובעת, שהוא זה שצילם וערך את היצירה, לא היה צד להליך.
התובעת לא הוכיחה שצמח למועצה המקומית רווח עקב ההפרה. ההפרות של היצירה הצילומית נערכו בעמוד פייסבוק ובשלט חוצות דיגיטלי. התובעת לא הביאה ראיות ביחס למשך הפרסום של אותו שלט חוצות. לא ניתן לומר שההפרה הייתה בתום לב. הנתבעת היא מועצה מקומית. מחד, יש ציפייה שכרשות ציבורית תקפיד לבל תפר זכויות יוצרים. מאידך, קופתה היא קופה ציבורית, שיש לנהוג בזהירות בכספיה. נוכח סעיף קטן ג' לסעיף 56 לחוק, לפיו: "לעניין סעיף זה יראו הפרות המתבצעות במסכת אחת של מעשים, כהפרה אחת", יש לקבוע שבוצעה רק הפרה אחת ביחס ליצירה הצילומית. הנתבעת תפצה את התובעת ב-20,000 ש"ח וכן תישא בהוצאות בסך 5,000 ש"ח.